ספרים וסיפורים

הטיול השנתי הוא אחת החוויות היחידות שאני באמת זוכרת לחיוב מהתיכון.

כאילו - היו מורים טובים והכל, אבל איכשהו לא ממש מצאתי את עצמי שם

לא באמת היה לי כיף רוב הזמן...

ולא נראה לי שמישהו ממש הבין אותי

אבל הטיול באמת היה הזדמנות קצת לראות אנשים מזוית אחרת,

נגיד - היו את המדורות וסביבן חבר'ה עם גיטרה

או כל מיני משחקי חברה שנראה שהם מתאימים יותר ליסודי, אבל אולי זה היה כל הכיף

וגם לראות שאני מסתדרת מצוין מחוץ לבית - תודה ששאלתם.

לחוות את החיים אחרת, להסתדר עם אוהלים ותנאי שטח לכל דבר

אני חושבת שאם בית ספר בא לחנך או להכין לחיים - הטיול השנתי בזמן קצר מצליח לעשות יותר מהרצאות -

כמה שיהיו מעניינות - כי הוא מכריח את הנוער באמת להתמודד עם הדברים החשובים בחיים, וקצת גם - להתמודד עם עצמם.

שם אתה רואה מה באמת האופי שלך - האם אתה מקטר על דברים שהשתבשו - או מוצא את הדרך להסתכל על זה בחיוך?

האם קל לך לבקש עזרה בקטעים קשים - או שאתה מעדיף לעשות הכל לבד

האם אתה עוזר לכולם לסחוב את הציוד ואף מתנדב לעזור למי שקשה - או שאתה פשוט מנסה להתחמק...בשלל פטורים

האם אתה מאלה שאומרים אמאל'ה? או שאתה מנסה לשדר ביטחון?

האם אתה דואג לשתות ולהימרח בקרם הגנה, או שאתה מחכה לסימנים קיצוניים כדי להתחיל להיבהל?

נכון שבכל סיטואציה אפשר ללמוד את הדברים האלה, אך בטיול הכל חי לנגד עינייך - המסלולים קשים, הציוד כבד, העזרה הכרחית לפעמים

אני חושבת שזה מעיד גם הרבה על איך תתנהג בקטעים הראשונים של הצבא (טירונות, קורס...)

ובכלל - אני חושבת שהטיול השנתי ממש מבליט את מי שאתה - המקום חדש ולא מוכר, אז אי אפשר לאלתר יותר מדי - והאישיות האמיתית שלך נחשפת. אי אפשר להשתמש בכל הטריקים שאספת במקום הטבעי שלך. צריך להמציא את עצמך מחדש.