ספרים וסיפורים

אלה עד כה מסקנותי מהמחקר החברתי שערכתי, השתתפו בו חמישה אנשים כך שסטיית התקן די גדולה...

אנשים שנהנו באופן טבעי מלהיות בחברת ילדים אחרים בילדותם - נהנים מכך גם בבגרותם (האופי החברתי לא משתנה)

אך בילדות - ההצלחה החברתית (עפ"י תפיסה עצמית) פחות נובעת מהאופי, ויותר מסביבה חברתית תומכת ומקבלת, ומהשקעה בקשרים חברתיים.

בבגרות הצלחה החברתית (תפיסה עצמית) יותר קשורה לאופי ולהשקעה החברתית, ופחות לסביבה התומכת.

כנראה שהדבר נובע מכך שבילדות העולם החברתי די אקראי (לדוגמא כיתה), ובבגרות כל אחד מתברג פחות או יותר לסביבה ההומוגנית שלו, מבחינה פיזית (מעבר למסגרת הומוגנית יותר) או רגשית (אני מסתובב רק עם חבר'ה כמוני)...

מסקנה - מה שתמיד יכול לעזור במצב החברתי הוא השקעה בקשרים חברתיים, ורצוי עם אנשים הדומים לך, ובילדות - גם מעבר לסביבה שונה יכול לעזור.