אני חושבת שהרבה מהחיים שלנו הם דברים שפשוט קורים.
למשל - אני יכולה להגיש למישהו אוכל אבל אני לא יכולה לעשות יותר מזה, אני לא יכולה לדאוג שזה יאכל...
אני יכולה להציע למישהו רעיון - אני לא יכולה לגרום שהרעיון הזה באמת ייושם...
אני יכולה לתת למישהו את התנאים הכי טובים להרדם אבל אני לא יכולה לגרום לו להרדם...
בקיצור - מה שקורה פשוט קורה
ומה שקרה קרה כי הוא קרה, ולא משום סיבה אחרת. יכול להיות שסידרתי תנאים שאפשרו את זה, אבל הדבר לא קרה בגללם, אלא הוא קרה כי הוא קרה..
וגם אם התנאים היו הכי לא קשורים זה עדיין היה יכול לקרות. יש אנשים שיכולים להירדם גם עם רעש ולא משנה להם בכלל מה יש סביבם...
לכן התנאים לא באמת משנים - יש מי שקיבל את התנאים הכי טובים ובכל זאת פישל איתם
ויש מי שקיבל את התנאים הכי לא מתאימים ובכל זאת הצליח איתם
אלה דברים שפשוט קורים, והתנאים לא כ"כ משנים, אז אין מה לדאוג הרבה לתנאים
אנחנו דור שההורים כל הזמן מנסים לתת את הכי טוב לילדים שלהם, את התנאים הכי טובים להצלחה - חוגים, מורים פרטיים ומה לא?
הורים תמיד אומרים - מה שלא היה לי אתן לילדים שלי
אבל אולי אנחנו מפספסים פה משהו בדרך...
אולי אנחנו לוקחים צעד אחד יותר מדי קדימה, ושוכחים שהתנאים זה לא הגורם היחיד, ולדעתי גם לא הגורם המכריע
הדבר המכריע באמת הוא משהו שאי אפשר בכלל להסביר
אז אני גם לא אנסה.