הקדמה:
נראה לי שאני די מאוהבת במדינה, אז בעצם לא משנה מה היא תעשה, אני עדיין אחשוב שהיא הדבר הכי נפלא בעולם (וגם הצבא)
אהבתי את הצבא עוד לפני שהייתי בצבא, וידעתי שיהיה לי טוב בצבא, ואפילו שהיו דברים קצת מעפנים ודברים הרבה מעפנים - אני לא מפסיקה לאהוב את הצבא.
ככה זה גם לגבי המדינה, הייתה תקופה שחשבתי לעזוב ופשוט היו לי דמעות רק מהמחשבה הזו..
יש פה מלא דברים שאני לא מרוצה מהם, שלא תחשבו,
אבל אני לא מפסיקה לאהוב את המדינה, ואני לא מפסיקה לחשוב ששום דבר רע כאן לא אומר כלום על המדינה באמת.
אני כל-כך מוקירה את הסבים שלי על העובדה שהם עלו לארץ - ואני קיבלתי את הזכות להיוולד כאן. אני לא מהגרת כאן - אני צברית, וזה הבדל גדול. זו המדינה שלי ואני לא מכירה שום דבר אחר.
אף פעם לא הייתי בחו"ל, וגם לא כזה מעניין אותי, יש את כל היופי כאן בארץ, יש פה מהכל...
אני מרגישה גאווה שהייתי בצבא, וגאווה בכך שיש לנו את יום העצמאות ואת העצמאות שלנו. מרגישה גאה בכך שאנחנו מדינה קטנה, צעירה וחסרת ניסיון - ובכל זאת בנינו בעצמנו, צבא מפואר, ומוסדות חינוך והכל...
לא היינו זקוקים באמת לאישור של אף אחד - אפילו לא של ארצות הברית.
אולי יש כאן דברים שנראים קצת מעפנים, ואולי בפינלנד מערכת החינוך יותר טובה,
אבל הדבר החשוב הוא ש-ז-ה ש-ל-נ-ו ! ואני מעדיפה דבר מעפן שלנו - מדבר מדהים שהוא של מישהו אחר בעצם.
אנחנו חיים בזכות עצמנו ולא על חסדי אחרים.
בקיצור המדינה שלנו היא הדבר הכי מדהים שיש, ותגידו מה שתגידו על הבעיות שיש בה - אבל יש לנו בעיות איתה כי יש לנו אותה. היא מעצבנת אותנו כי היא הכי שלנו. אני חושבת שאנשים לא מספיק מעריכים מה זה אומר להיוולד כאן.
המתנה הכי טובה של סבא שלי הייתה כשהודיעו לו שהוא עולה לארץ = לנסוע בספינה צפופה בטירוף ולהיות כמה שבועות במחנה מעצר
ואנחנו נולדנו כאן, אז עשו בעצמכם את החישוב.
כינוי:
yaelilu
בבלוג זה
בכל הבלוגים
