סמסטר סתיו תשע"ה הבא עלינו לטובה מעמת אותי שוב עם כל מיני שאלות שקשורות למסגרות לימודים... לפעמים אני מרגישה שוב כמו בכיתה א' - איכפת לי איך ייראו המחברות או הקלסר, או כמו בתיכון שאני תוהה ליד מי אני אשב ואיך להתלבש ליום הראשון ללימודים...
מצד שני עולות גם מחשבות שלא עלו במסגרות הלימוד עד גיל 18 - כשעוד בחרו בשבילי לאן ללכת כל יום...
עולות שאלות כמו האם זו הבחירה הנכונה בשבילי? מה אני בכלל יודעת על האג'נדה של המקום שאני לומדת בו? האם יהיו שם אנשים כמוני? האם יבינו את חוש ההומור שלי או שיסתכלו עלי בהתנשאות או ינסו להכשיל אותי? ומעל הכל - האם אני אוכל באמת ללמוד שם?
אני מתחילה סמסטר כדי ללמוד - אבל באמת ללמוד. עם נקודה בסוף. לא בשביל לעשות תואר, לא בשביל להיכנס לאיזושהי מסגרת שתגיד לי מה לעשות עם החיים שלי, לא בשביל שיסדרו לי מעונות או שתהיה לי עבודה טובה אחר-כך...ובטח לא בגלל ש"צריך".
אני באה באמת ללמוד. אני באה עם ניסיון, עם הבנה ועם הביטחון לדרוש ללמוד.
אני אדרוש להבין ולא רק לשנן ולפלוט אל דף הבחינה את התשובות, אני אדרוש להביא רעיונות משלי לפתרון העבודות, ולא רק למלא את התשובה ה"נכונה" כך שהמרצה תהיה מרוצה...
אני אדרוש שלא יוותרו לי ולא יעשו לי חיים קלים אלא - יתנו לי גם אתגרים וגם את האמונה שאני יכולה לעמוד בהם.
העניין פה הוא אני, הלמידה שלי. לא של המרצה, ולא אכפת לי אם היא תהיה מרוצה או לא.
אם אני הצלחתי ללמוד - אם אני הצלחתי לרכוש לי דבר בעל ערך, דבר שבאמת אזכור ואשתמש בו, ואולי אפילו כל יום בהמשך החיים שלי, אם לא יוותרו לי עד שאני אבין באמת ואוכל להשתמש במה שלמדתי - אז אדע שהכל היה שווה. אז אדע שלמדתי.
כינוי:
yaelilu
בבלוג זה
בכל הבלוגים
