ספרים וסיפורים

בימים שבהם המפורסמים היו אנשים שהוכיחו את יכולותיהם בעבודה קשה ובנו את עצמם שלב אחרי שלב -

מפורסמים מהדור הישן - כמו למשל טוביה צפיר או יהורם גאון - יותר מחוברים למציאות, מכיוון שמעמדם התבסס דרכה - הם עבדו קשה ואז הם התפרסמו - בזכות ההתכתשות עם המציאות והמאבק המתמיד להוכיח את עצמך ולהשתפר.

ברור שאדם שעבר דרך כזאת מבין שהחיים מורכבים ולכן מן הסתם לא ימהר לצאת בהצהרות גורפות באשר למישהו או משהו.

לעומת זאת - מפורסמים מהדור החדש, בלי להזכיר שמות - לעיתים נעדרי כישרון בתחום שבו הם התפרסמו (לא כולם כמובן, יש גם הרבה מוכשרים באמת ובמיוחד כשהם מוצאים לאט לאט את המקום הנכון להם), הפרסום שלהם לא נבנה על בסיס המציאות והתכתשות איתה - אלא על בסיס דמיון ואיזושהי בועה ושקר שמכרו להמוני צופים, ולכן גם שימור התדמית הזאת כרוך בהמון שקר, כי כל הבסיס הוא שקרי...

אנשים כאלה ייטו יותר לצאת בהכרזות שמן הסתם הם יצטערו עליהם בעתיד, כי אין כאן קשר עם המציאות בפועל, אלא הכל מבוסס על הדמיון...

באיזשהו שלב הבועה מתפוצצת - ואז קורה החיבור למציאות האמיתית, שפעמים רבות היא הפוכה לבועה השקרית.

למשל - מפורסם שמשדר כל הזמן שהכל מושלם והכל טוב - הרבה פעמים זה מכסה על בעיה רצינית שקיימת (כמו שאנחנו יודעים שבדר"כ קיימת בעיה מתחת לפני השטח אם הכל יותר מדי מושלם...)

לסיכום - מפורסם שמתפרסם בהדרגה חווה שיאים ושפל - ולכן הוא מחובר למציאות האמיתית ולא חש עצמו אדם עליון. הוא עבר תקופות קשות ויודע שהזוהר זה הרבה פעמים עניין של מזל ושל להיות במקום הנכון בזמן הנכון. הוא צנוע ומודה לכל מי שהיה מאחורי הקלעים, כי הוא יודע שהם חשובים לא פחות ממנו!

לעומת זאת - מפורסם שחווה רק את השיא, ו"אני בטופ של העולם" זו המציאות היחידה שהוא מכיר - עשוי מאוד לחוש עצמו אדם עליון - מה שיגרום להתבטאויות שמבטאות חוסר הבנה של המציאות או חוסר רצון להשלים עם המציאות - אבל בכל אופן לא את המציאות.