ספרים וסיפורים

אלה עד כה מסקנותי מהמחקר החברתי שערכתי, השתתפו בו חמישה אנשים כך שסטיית התקן די גדולה...

אנשים שנהנו באופן טבעי מלהיות בחברת ילדים אחרים בילדותם - נהנים מכך גם בבגרותם (האופי החברתי לא משתנה)

אך בילדות - ההצלחה החברתית (עפ"י תפיסה עצמית) פחות נובעת מהאופי, ויותר מסביבה חברתית תומכת ומקבלת, ומהשקעה בקשרים חברתיים.

בבגרות הצלחה החברתית (תפיסה עצמית) יותר קשורה לאופי ולהשקעה החברתית, ופחות לסביבה התומכת.

כנראה שהדבר נובע מכך שבילדות העולם החברתי די אקראי (לדוגמא כיתה), ובבגרות כל אחד מתברג פחות או יותר לסביבה ההומוגנית שלו, מבחינה פיזית (מעבר למסגרת הומוגנית יותר) או רגשית (אני מסתובב רק עם חבר'ה כמוני)...

מסקנה - מה שתמיד יכול לעזור במצב החברתי הוא השקעה בקשרים חברתיים, ורצוי עם אנשים הדומים לך, ובילדות - גם מעבר לסביבה שונה יכול לעזור.

לדעתי קיימת בעיית העוני בגלל שבכל חברה יש אנשים שצריכים להנהיג

זה יכול להיות כיתה או ארגון או מדינה, זה לא משנה.

מה שקורה הוא שיש מנהיגים טובים שמנהיגים ליושר ולאחריות

ויש מנהיגים שליליים שמנהיגים למעשים שליליים ולחוסר אכפתיות.

מה שקורה בהרבה מקומות שראיתי הוא שההמון הולך אחרי המנהיגים השליליים,

זו לא תופעה שהיא רק ברמה מסוימת - אלא ברוב הרמות, החל מכיתה בבית ספר יסודי ועד מוסדות וארגונים גדולים ומשמעותיים במדינה.

העוני הוא חלק מהתופעה הזו של הליכה אחרי המנהיגים השליליים שיוצרת פירוד.

מנהיג חיובי יידע איך לתעל גם את הכוחות של המנהיג השלילי ולשמור אותו בשליטה, כי למנהיג השלילי אין שליטה עצמית

אך אם המנהיג השלילי ינהיג - הכל יתפרק

אז בעיית העוני היא חלק מבעיית ההליכה אחרי המנהיגות השלילית

שמתבטאת ב"מה אכפת לי" ו"כולם גונבים אז מותר" וכל מיני תירוצים כדי להגיע לשורה התחתונה והחשובה "מגיע לי כל מה שבא לי וכל השאר לא חשוב"

לעומת המשפט שהוא השורה התחתונה של המנהיגות החיובית "כל הצדדים מרוצים"

זה מתחיל בדברים הקטנים אך בעיית העוני היא הצטברות של גישה שגדלה וגדלה

של גישה של קצת לעגל פינות

גישה של מישהו שגדל בשמנת ולא רואה שום סיבה להסתכל החוצה או להזדהות עם מישהו.

חושב שאם יש לו כסף אז הכסף הזה מגיע לו, ואם הוא רוצה כל יום לקנות תיק או חגורה ב-5000 ש"ח אז זה בסדר כי זה הכסף שלו והוא יכול לעשות מה שבא לו...

אנשים אטומים לכאב של אחרים, שהרבה פעמים הכאב הוא על לא עוול בכפם, כאב של אין כסף שנגרם מטעות של מישהו בכל הבירוקרטיה, או שאין כסף כי מי שמעסיק אותו לא היה ישר ולא שילם לו...אז הוא כורע תחת הנטל על לא עוול בכפו, בזמן שמישהו קונה חגורה ב-5000 ש"ח כי זה שלו אז זכותו להוציא על מה שהוא רוצה...

בנאדם שיש לו כסף חייב להבין שיש לו יותר כסף ממישהו אחר לא בגלל שמגיע לו, והשני - זה בעיה שלו כנראה שהוא עצלן או משהו.... הרי יכול להיות מישהו אחר שפשוט לא שילמו לו את אותו סכום כסף, שגם לו מגיע, ואין לו.

אם יש גניבה אז זו בעיה של כולם. 

ויש גניבה, ומי שיש לו את הכסף יכול לפחות לא לצער ולנופף בכסף מול מי שאין לו או להכריז שאני אוציא כמה כסף שבא לי ותקנאו...קצת צניעות במדינה כמו שלנו.

נכון שאין חוק כזה, נכון ש"זכותכם", אבל מעבר לזה, כי אנחנו לא רובוטים שפועלים רק לפי חוקים, תהיו קצת אנושיים...

האמת שיותר כואב מלהיות עני זה שמבזים אותך בגלל זה, כאילו שזו אשמתך ואתה צריך את ההערות שלהם...

קיצור - מי שעני לא צריך את ההערות שלכם!!!! אם אתם לא באמת רוצים לעזור אז לפחות תתנהגו בצניעות ובשקט ואל תנופפו, בשום דבר.