היום יום האהבה ואני רוצה לכתוב על דברים שאני אוהבת.רק לפני שנה בערך למדתי מה זה נקרא שאני אוהבת את המשפחה שלי
כשההורים שלי היו חולים (לא באותו זמן)
וידעתי שאני חייבת שהם יהיו בריאים ושהם יתעודדו.
זה הרגע שהבנתי שאני אוהבת אותם, ושהאושר שלי הוא לא שלם אם הם לא מרגישים טוב,
ממש כאילו אני מחוברת אליהם.
זאת הפעם הראשונה שהבנתי מה זה נקרא לאהוב, פשוט כאילו מישהו הוא חלק ממך ואתה חייב אותו כמו שאתה חייב את עצמך.
למדתי שאני יכולה להתעלות מעל עצמי בשביל זה, לעשות דברים שאני לא חושבת שאני מסוגלת.
בכלל למדתי שכשמשפחה ביחד, גם אם לפעמים זה מעצבן ואתה כביכול סובל מזה שאתה צריך לסחוב גם את הבעיות של אחרים -
אחרי זה זה מתאזן, ואחר-כך גם אתה נהנה מכך שהם סוחבים את הבעיות שלך...
אהבה זה לא כל הזמן והרגשה נעימה, זה לפעמים גם לסחוב ואז זו הרגשה פחות נעימה ואז אתה אומר
"למה שאני לא אפרד מהם ואדאג רק לעצמי ואז יהיה יותר קל?"
אבל אתה מבין שאתה בתוך משפחה, ואתה מבין שאם תישאר למרות הכל - זה ייתן לך חוזק להתמודד
כי בנאדם אחד לבד לא תמיד יודע לאן הוא הולך...
העניין באהבה הוא לא ההרגשה הנעימה, העניין הוא יותר החיבור עם האנשים או האדם האחר
ולכן יש הבדל בין התאהבות לאהבה, שבהתאהבות מסתכלים על ההרגשה הנעימה,
אבל אהבה היא דבר הרבה יותר עמוק מזה,
אהבה היא להיות אחד עם מישהו אחר, לפעול יחד כמו מכונה משומנת, בלי קשר להרגשה.
זה משהו יותר עמוק מהרגשה.
משהו שאי אפשר להוציא אותו בקלות.
כינוי:
yaelilu
בבלוג זה
בכל הבלוגים
