היה הייתה ילדה, שכל דבר שהייתה רואה - הייתה אומרת "גם אני רוצה".קנו לה חצאית נפלאה, נוצצת בכל הצבעים, והיא ממש שמחה.
אבל כשראתה איזו עניבה קנו לאבא - מיד אמרה "גם אני רוצה".
היא לא נרגעה עד שקנו לה בדיוק את אותה העניבה...
לגן היא הגיעה עם עגילים נפלאים, נוצצים בכל הצבעים,
אך כשראתה את השרשרת של חברתה מיכל - מיד אמרה "גם אני רוצה".
את אחיה התינוק האכילו ברסק תפוחים - וגם היא רצתה
אחותה הגדולה הייתה צריכה לקחת אקמול - וגם היא רצתה (לזה אמא התנגדה, וזה היה מזל גדול!)
אפילו כשמישהו קיבל עונש - גם היא רצתה.
היא לא רצתה לפספס שום דבר שמישהו אחר מקבל.
יום אחד היא הסתכלה על כל הדברים הנפלאים והנוצצים שיש לה,
וגם על כל הדברים שהיא קיבלה כי אנשים אחרים קיבלו, וגם היא רצתה.
היו שם גולות כמו הגולות שבן דודה יוסי זכה בהן, חוברת חשבון של כיתה ד' (והיא הרי רק בגן)
מדבקה של "התנהגתי יפה" שקיבלה כי מישהו אחר עזר בגן
הייתה שם עניבה והיו גם פרחים - בדיוק כמו שאבא נתן לאמא
כרטיס ביקור של רואה חשבון, וברכה ממישהו שהיא לא מכירה...
היא הסתכלה והסתכלה בכל הדברים שהיו לה, והיו לה המון דברים.
היא הרגישה שהיא אמורה להיות שמחה, אבל היא לא הייתה.
אני לא רוצה יותר דברים כאלה, של אחרים. כך היא חשבה
אין לי מה לעשות בגולות, בחוברת חשבון, במדבקה שלא זכיתי בה, בטח שלא בעניבה,
ופרחים זה לא שווה אם זה לא מכל הלב. רואה חשבון - אני לא יודעת מה זה בכלל!
אם אני אראה אותו - אתן לו את החוברת, הוא בטח יידע מה לעשות איתה...
וברכה ממישהו שאני לא מכירה...זה דווקא בסדר.
גם אני אכתוב לו ברכה.
אכתוב לו "הלוואי שתקבל תמיד רק דברים שיש לך מה לעשות איתם!"