לא עדכנתי. כמעט שבועיים.

למה?

אין על מה.

כבר לא כזאת אופטימית. פסימית שחיה בפנטזיות עלובות.

ניסיתי להשלים איתו, עם ה"ידיד הכי טוב שלי" לשעבר.

כל מה שקיבלתי זה רק נאום על כמה החיים שלו מאושרים וטובים, כמה הוא השתנה וכמה טוב לו עכשיו.

כן. הוא באמת השתנה.

השתנה לרעה.

השתנה לילד שרק מנסה לעשות רושם על אחרים.

וונאבי ערס שמשחק אותה לא שם על אף אחד

אגו בשמיים.

גם כן ידיד הכי טוב.

התגברתי.

כל החופש עבר רק בפנטזיות עלובות על זה שההוא שאני דלוקה עליו, כן ההוא, מאוהב בי ורוצה להציע לי לצאת איתו.

פנטזיות עלובות.

אתמול ניפגשתי איתו,

הלכנו לסרט עם עוד כמה ילדים.

זה נראה כאילו הוא בא רק בשביל לראות את הסרט.

לא דיברנו בכלל.

אפילו לא יכולתי לשבת לידו, כי חברות שלא לא רצו לוותר על ישיבה לידי.

מזל שהצלחתי לתפוס איתו את האוטובוס, דיברנו קצת.

עדיין אוהבת אותו, למרות שהחברות מנסות לשכנע שלא.

ממשיכה לחיות בפנטזיות עלובות.

התגברתי.

וזהו. ככה עבר החופש.

באובססיות חסרות משמעות לילד הזה, שאני אוהבת והוא אפילו לא מסתכל לכיוון שלי.

בפנטזיות עלובות שהילד הזה מאוהב בי.

אבל היום זה היום, ומחר יהיה טוב יותר. אחרי הכל, אני עדיין אופטימית.

כן, שני פוסטים על יום כיפור. תתמודדו.

אני פשוט שונאת את כל הסמסים הקבוצתיים של ״סליחה אם פגעתי :))״ הו, הצביעות.

מי שבאמת פגע צריך לבקש סליחה באופן אישי, פנים מול פנים, מהלב, לדבר על המקרה ולהתנצל.

סמס קבוצתי לא פותר אתכם מכלום, אם אתם לא רוצים להתנצל אל תשלחו את הצביעות הזאת כדי לצאת ידי חובה.

הכי אני שונאת?

את המילה ״אם״. הרי פגעתם. אתם יודעים את זה. כולנו פגענו בשנה האחרונה, גם אם זה במכוון וגם אם זה בלי להרגיש.

החכמה היא לבקש סליחה באופן אישי פנים מול פנים.

״לטעות זה חולשה אנושית... לסלוח זו מעלה אלוהית״

גמר חתימה טובה, ואם אתם באמת רוצים להתנצל תבקשו סליחה באופן אישי. הסמסים האלה מזוויעים.

ביקשתי סליחה מהידיד שלי, זה שרבנו לא מזמן.

הוא נורא התרגש לשמוע את זה. הוא סלח לי מיד ורצה כמובן להשלים את כל הפערים של החודשיים האלה שלא הכי דיברנו.

אז חזרנו להיות חברים טובים, ואני שמחה שסגרתי את הפינה הזאת בלב שלי ועכשיו יום הכיפורים יעבור עלי בראש שקט.

את האמת?

אני לא צמה.

אני לא מאמינה בזה שצריך לענות את עצמנו כדי לבקש סליחה. אפשר לבקש סליחה גם בלי להרעיב את עצמנו יום שלם וגם בלי לשחוט תרנגולת על הראש.

מי שבאמת רוצה להתנצל על משהו יתנצל גם בלי קשר לצום. 

כמובן שיש את אלה שצמים ומבקשים סליחה בלי קשר לצום ובלי קשר ליום כיפור,

אבל יש גם את אלה שצמים כדי לצום, כדי להגיד ״עשיתי את זה״ וזהו. לא מתוך כל כוונה אחרת. וזה מיותר לדעתי.

לא רוצה לצום? אל תגידי ״אני לא יכולה עם התת משקל המזדיין הזה״. כולם יודעים שאת לא באמת בתת משקל.

לא רוצה לצום? תגידי שאת פשוט לא מאמינה בזה, שאת לא רוצה לצום ואת לא רוצה לענות את עצמך. את לא צריכה שום תירוץ.

אז תעשו לי טובה, אל תצומו כדי ״לראות אם אני אצליח״ או בגלל שכולם צמים. לא רוצים לצום אל תצומו, אף אחד לא יכה אתכם.

גמר חתימה טובה לכולם :)