די מרגיש לי
שלא הייתי כאן שנים
אני לא מצליחה לפתור את הבעיות שלי יותר
זה לופ כזה
אני רודפת אחרי הזמן
והוא לא סופר אותי
שגרה שמוציאה מהמגירות המאובקות אצלי
שיגעונות וטירוף ומחשבות מטופשות
כל כך הרבה רגשות קהים
אין לי אוויר
אני על הקצה
הפסקתי ללכת
נעמדתי
עצרתי
עכשיו אני מדברת לעצמי בעיקר
כל הזמן
ובוכה לפעמים
כי אני לא מצליחה לסלוח לעצמי
לוקחת על עצמי את הכאבים של כולם
כאילו שהכתפיים שלי לא עייפות מספיק
מספיק
די כבר
איך אני לא מתעייפת
זאת אומרת
אני הכי עייפה בעולם עכשיו
רוצה לישון סוף סוף
זה אף פעם לא בא בקלות
כל הזמן
התעוררויות
באמצע הלילה
אני מתחילה שוב לפחד ולחשוב
חרדות
אולי ציפרלקס
כמו רובנו
להתמודד עם כל מה שמגרד לי להגיד ולעשות
שטויות וטעויות על גבי טעויות
אין פה מספיק מקום להכל
אני מתמוטטת לאט
ואסור לי לאפשר לזה לקרות
אבל אני כמעט לא מביעה שום איכפתיות
איבדתי כל כיוון וכל טיפה של היגיון
ואני מתה מפחד רוב הזמן
לא יודעת איך לצאת מהלופ הזה
זחלתי לכאן לכתוב את זה
כדי שאולי אקרא שוב ושוב ואתעורר על עצמי
אולי זה יעזור לי להבין
שאני חייבת לעשות משהו
לשנות את הכל
את כל החיים שלי
להפוך את העולם שלי
לפחות נוח
יותר מאתגר
לזעזע אותי ממש
להכריח אותי להתמודד
ואולי בסוף אפילו
אוכל לסלוח גם לעצמי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Strider