From the suburbs to the big city

מאוד קשה לי להודות בזה, אבל אני מרגישה שחזרתי שנים אחורה. חזרתי אל אותה הנקודה בה הבטתי סביב ולא הצלחתי לאתר כל נקודת אור. הכל נראה אפל, שחור, סופני.

לא יודעת אפילו איך ומאיפה להתחיל, ואם יש מה לפרט בכלל. אולי התקופה האחרונה היא תצרף של מחסור קיצוני במזל, אבל אני לא רואה מתי זה יסתיים ומה אעשה אם עוד דבר נורא יקרה. לא יודעת אם אוכל לשאת זאת, אם ארצה לשאת זאת בכלל. זה קשה להרגיש שאין לך כלום. המצב הכלכלי מזוויע, הבדידות חונקת אותי ואני לא מרגישה שיש מישהו שאוהב אותי באמת מלבד ההורים. אני באמת ובתמים מאמינה שאין סיכוי שגבר יתאהב בי או יאהב אותי אהבה רומנטית אי פעם. לא מאמינה שמישהו יראה בי ראויה בכלל להפרות את זרעו וליצור לו המשכיות בעולם. מאז ומתמיד הייתי פשוט פלקט, גוף שכולם רוצים זיין ותו לא. גם כשהם הזמינו לדייטים והעמידו פני רומנטים, הכל היה הסוואה קצרה לרצון האמיתי - לזיין ולשמור על קשר מבוסס סקס בלבד. חשבתי שאולי המבוגרים יותר יחפשו קשר רציני, אך גם הם רצו רק את הגוף שלי. כך גם החנונים, הטפשים, מלאי הפוזה, הצעירים וכל טייפ שהצלחתי להעלות בדעתי. אני מכירה בחורות מכוערות ממני ובעלות אופי נורא יותר משלי, כולן היו או נמצאות בקשר רציני עם בן זוג מעורר קנאה, אך גברים מהסוג הזה אף פעם לא מוצאים בי עניין רציני. אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי, ויודעת להצביע על הפגמים שבי, אבל באמת שאני לא מוצאת דבר שאמור למנוע ממני אהבה אמת. 

השבירה המוחלטת הגיעה היום. סימסתי לאקס שלי ושאלתי לשלומו, פיתחנו שיחה קצרה והוא אמר שאולי הוא יקפוץ הערב. נשארתי עם ראש פתוח, אין לדעת לאן זה יתגלגל. לאחר שדיברתי איתו התקשרה חברה והמשיכה לספר לי על בחור שהיא יוצאת איתו. לא מזמן חבר שלה זרק אותה באופן מפתיע לאחר שנה של קשר והיא הייתה מאוד שבורה, אז שמחתי בשבילה. סיימנו את השיחה, ארגנתי את הדירה והתקלחתי והתקשרתי אל האקס כדי לשאול איפה הוא. הקו היה תפוס. התקשרתי אל אותה החברה כדי לשאול משהו לגבי פאב באיזור שלה, כי חשבתי שזה יהיה נחמד אם אלך לשתות איתו שם משהו וגם הקו שלה היה תפוס. כמה דקות לאחר מכן שלחתי לאקס "תתקשר לפני שאתה יוצא" כי רציתי שיביא משהו ששכחתי אצלו, וחברה שלי שלחה לי "הוא לא יכול להתקשר אלייך כי הוא מדבר איתי!" חשבתי שמדובר בצירוף מקרים, שאלתי למה היא מתכוונת והיא ביקשה שאפסיק לשלוח לע' הודעות. בום! הכל הסתדר פתאום. הבנתי למה היא סרבה להגיד איך בדיוק קוראים לבחור החדש, הבנתי למה הוא שאל בחטף לגבי אחת החברות שלי וכששאלתי למה הוא שואל הוא מלמל משהו לגבי איזה חבר או משהו... חברה, כזו שהחשבתי לקרובה יחסית - יוצאת עם האקס שלי. זה הבחור החדש שלה. והוא, כבר לא אכפת לו ממני. מצא תחליף. כנראה גם שלא יגיע הערב ולא יסמס או יתקשר כדי להודיע על כך. כי לא מודיעים לגוף חסר נפש שמבריזים לו, זה סתם גוף.

ואני, אני אולי מטומטמת שמאפשרת לעצמה לחבור לאנשים ולהקשר אליהם, לפתח ציפיות שאולי הקשר בנינו יכלול חוקים חברתיים לא כתובים וקרטוב מצפון, אך זה לא כך. באמת שאין לי כח. לא רוצה להכיר עוד אנשים ולהכניס אותם אל חיי. זה או שאין הרבה אנשים שערך החברות קיים בהם, או שיש בי משהו שמעורר באנשים חוסר הערכה ורצון לפגוע בי. באמת שאני כבר לא יודעת. אני רק רוצה להחזיר את הלב למקום ולהותיר אותו אטום. לא רוצה שיספוג עוד פגיעות. 

די.