"מי שלא עסוק בלהיוולד,עסוק בלמות" -בוב דילן.

הוא מסתכל עליי במבט אחר, ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה.על איך שהים מנשק את החוף כל פעם מחדש, ואיך שהחול משנה את צורתו כל פעם שהגלים מגיעים אליו.ובקונוטציה מייגעת לחיי, כיצד הם מעוצבים על ידי האנשים שמסביבי וכמה אני חסרת ישע לנוכח כוחות אלה.כמה הייתי רוצה להיעלם, לקום במקום אחר, שבו אני מחליטה על הכל, מקום פחות מבלבל ומוזר מפה.

אני מפחדת להודות בכמה שאני מפחדת, ואני חסרת תחושה, חיה על טייס אוטומטי בחיים שלא שייכים אליי.