"מי שלא עסוק בלהיוולד,עסוק בלמות" -בוב דילן.

הרעיון לפוסט הזה עלה לי בגלל המחשבה שאם אנג'לינה ג'ולי הייתה משחקת בסרט טוב יותר, אולי החברות ביני לבין ג'יין לא הייתה משעממת כיום אלא באמת היינו חברות אמיתיות.שתינו רצינו להכיר אחת את השנייה יותר טוב ולהפוך לחברות טובות, או אולי רק אני רציתי, אבל בכל מקרה זאת הייתה הפעם הראשונה שהחלטנו לבלות ביחד, ועלתה בי המחשבה שאם הסרט של אנג'לינה ג'ולי לא היה כל כך גרוע, ואם היינו הולכות לסרט יותר טוב, אולי היה יותר על מה לדבר, אולי היינו קובעות ללכת לסרט אחר שוב, בגלל שכל כך נהנינו בפעם הראשונה, אבל אנג'לינה ג'ולי הרסה לי את הסיכוי שנהיה חברות טובות.במקום זאת, שתינו הסכמנו שזה היה סרט גרוע, צחקנו על זה צחוק מאולץ, ויותר לא שמעתי ממנה.

ואולי אם, לא הייתי חברה הכי טובה של קורל, שהייתה מאוהבת ברוני, לא הייתי מנפנפת את רוני כשהתחיל איתי, ולא הייתי צריכה לבזבז שמונה חודשים במחשבות עליו בסתר, ובסוף לא הייתי מפסידה גם את רוני וגם את קורל.

ואולי אם, הייתי מתיישבת ליד שיר, ולא ליד מירי בכיתה ז', מצבי הפופולארי כיום היה הרבה יותר גבוה, ולא הייתי צריכה לחלום על מסיבות, איפור, חברות ובנים, כי הייתי הולכת ועושה אותם, אבל במקום זאת בחרתי להתיישב ליד מירי, לדבר איתה ועם חברותיה, להיפגע מהן, ואחרי שלוש שנים, לקראת התיכון להפסיק להיות חברה שלהן.

ואולי אם לא הייתי רצה לחפש לי חברות אחרות, ולא הייתי פוגשת את קורל וחברותיה, הייתי מוצאת את החברים הנכונים, במקום שאחרי שנתיים גם איתן הקשר פסק.

ואולי אם לא הייתי מכירה את רוני וקורל, לא הייתי מכירה את שאר האנשים שפעם אהבתי, אבל היום אני בקושי מרגישה קשר וקרבה, במקום זאת אני מרגישה ריחוק ודעיכה.

ואולי אם הייתי מסתגרת בחדר, לא הייתי נפגעת מאף אחד.

ואולי אם לא הייתי מחפשת משמעות לחיים שלי כל הזמן, לא הייתי צריכה לאכזב אנשים כל כך הרבה.

אני מתלבטת בין שני מסקנות שעולות לי כרגע בזמן שאני כותבת, הראשונה היא שגם אם לא היו קורים לי הדברים האלה הייתי מגיעה למקום שאני בו היום.

והמסקנה השנייה, היא שהחיים נקבעים לפי הבחירות הקטנות שלנו בחיים.

מצד שני, עד כמה הבחירות שלנו באמת גדולות בחיים?אם אני פותחת את הטלוויזיה ומעבירה מערוץ של להיטים לערוץ הרוק, זה יכול להעיד עליי איזה אדם אני, לאן אלך, ומה יקרה לי.הבעייה היא שזה לא,יש בחירות קטנות ודברים קטנים שקורים לי,לכולנו,כל שנייה ומשנים אותנו.אנחנו בשינוי תמידי, ואני משלימה עם כך שאני לא חברה של שיר,ולא "מקובלת",כי אף פעם לא הייתי שייכת לשם,אני לא כזאת שמחקה אחרים ומחפשת את התשומת לב,ואני גם משלימה עם זה שאני לא חברה של קורל ורוני יותר כי חברים באים והולכים, זה מה שמביא אותי למסקנה הבאה:

אנחנו לא יכולים לשלוט במה שקרה לנו, אבל אנחנו יכולים לשלוט באיך שנקבל את זה .