" המשמעות לחיות היא לשאול את השאלות ולענות. "

עבר הרבה זמן מאז העידכון האחרון

אבל משהו בשיחה עם חברה גרם לי בכלל לחזור לכאן, ובין היתר לעדכן.

אני לא יודעת הרבה מה לכתוב.. הזמן החולף, נשארתי לא מיוצבת, המצב מתדרדר ומשתפר כל פעם.

הייתי מאושפזת בבי"ח עד אתמול (זה כבר שלשום אבל, מי סופר..)

היה לי הרעלה של ליתיום בדם

תופעות לוואי מפה ועד להודעה חדשה

ועל הדרך ירד לי בשבת החום ל35.2..

יש לי ביום שלישי אינטייק בתל השומר, בבוגרות.

נפגשתי עם גור לפני 3 שבועות כמעט בקליניקה אצלו בפרטי והחלטנו על אישפוז.

בנתיים אהיה במעקב במרפאת גסטרו, כי אני בלי שום טיפול מאז השחרור מטירה.

אולי אכנס גם למרפאה הפסיכיאטרית..

אני לא יודעת מה לכתוב, מה לא. עבר עליי הרבה בזמן האחרון.

ירדתי ל36 קילו ועליתי בנתיים (כנראה מהצטברות נוזלים) ל37

הביאמאיי שלי 15.6..

אני מפחדת שאני נכנסת לחינם לאישפוז בתל השומר.

אני לא רוצה ב100% להבריא.

המוח עדיין עמוק בתוך המחלה. בכל זאת, 7 שנים בתוך זה..

יש לי בימים האחרונים המון מחשבות על התאבדות.

אספתי כדורים מאז השחרור מטירה.. בנתיים יש לי 50 פסיכיאטריים- מעורבב.. בונדורמין, ואליום, ליתיום וזיפרקסה הכי הרבה ופריזמה. חוץ מזה יש לי בחדר יותר מ3 סוגים של משככי כאבים, חזקים פחות או יותר, חלקם עם מרשם רופא וחלקם בלי כמו אופטלגין ונורופן..

יש לי אוסף של דברים חדים שאפשר לחתוך איתם.. ההורים לקחו ממני את כל הסכינים, המחטים, המספריים.. למזלי החבאתי כה במקומות שהם לא יודעים עליהם והשאר אספתי עם הזמן.

אבל יש לי הבטחה לכמה בנות בודדות שעוד הצלחתי לספר להם באמת מה אני מרגישה. הבטחתי להן שאני נותנת צ'אנס נוסף, ואולי האחרון, לחיים. עד יום רביעי. אני אראה מה יהיה באינטייק, וביום רביעי הפגישה במרפאת גסטרו. הבטחתי לד"ר רוני שאני אבוא אליו.

אחרי יום רביעי ההסכם הזה נגמר.

ביום שני כנראה אני באה לבקר בבי"ס.. חייבת לרדת עד אז.

יש לי כל כך הרבה דברים שאני מרגישה, שחולפים לי בראש, כמו מחשבות, שאולי הייתי רוצה לכתוב, אבל אני לא יכולה.

יותר מידי יודעים עליי כאן.

ואולי זו אחת הסיבות שהפסקתי לכתוב כאן..

אני קצת מרגישה שיהיה חסר טעם כרגע לכתוב על כמה שאני מרגישה לא טוב בעיקר נפשית, ובעיקר בגלל ההפרעות אכילה..

מקווה שיצא לי לעדכן בקרוב, נראה לי.