אני  באמת מנסה להבין למה אני מרגיש ככה

אני יכול להאשים את הפייסבוק עד מחר, הוא באמת בעייתי, אבל אני שותף לפשע

כאילו כבר כתבתי את הפוסט הזה, כאילו אני הולך במעגלים סביב עצמי.

אבל למה?

אני מניח שזה משהו שקשור לתחום של Information gaps, לא בדיוק אבל בערך. 

כאשר נוצר פער בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו רוצים לדעת, המוח שלנו משתוקק לסגור את הפער הזה. זה מחרפן אותו.

וכאשר על סגירת הפער הזה אחראי מישהו אחר, ואני לא עושה שום דבר כדי לסגור אותו מחששות כאלה ואחרים: הוא לא נסגר - אני משתגע.

זה ניתוח בשקל, על בסיס תיאוריות שאני מכיר. בטוח יש משהו קרוב יותר, אבל זה הכי טוב שיש לי כרגע, זה רק פער.

אבל מה אפשר לעשות?

1. לסגור אותו - מסובך, נשאיר את זה בצד רגע.

2.לההתעלם מהפער הזה.

איך מתעלמים מהפער הזה? צריך להתעסק במשהו אחר, כל הזמן. מה שלא עשיתי.

עוד דבר שאני יכול לעשות זה להתחמק מהמכשולים שאני כבר מכיר, במקום ליפול בהם שוב ושוב.

וזה אומר:
להתחיל את היום בצורה פרודקטיבית  - אחרת הלך כל היום.

לסגור את הצ'אט בפייסבוק - לא לדעת מי מחובר! בעצם למה צריך אותו בכלל? אני שונא אותו. מי שצריך אותי יכול להשיג אותי באלף ואחת דרכים. DONE

בסופו של דבר צריך לחזור להיות עסוק, באמת עסוק לא כאילו עסוק. אם אני עסוק אין לי זמן לשטויות האלה. וככה כמו שהיא צריכה לפנות זמן, גם אני. 

אני חושב שזה תהליך שככל שיתקדם, ירוץ טוב יותר. רק צריך להתחיל ולהתמיד.

אבל זה לא מספיק, מה עושים כשאני נופל? איך קמים מהר?

צריך להיות איזה משהו שאני אוכל להזכיר לעצמי..ומיד ירגיע אותי. אולי זה שזה סך הכל overthinking וזה הכל בראש שלי. 

אבל למרות הכל, אם לא נעשה כלום - לא יקרה כלום. לא שאני באמת חושש שאני אאבד את זה או אשכח את זה, זו לא הבעיה. הבעיה שצריך להכות בברזל בעודו חם, והוא התחמם בתקופה לא ממש טובה. אני אצטרך לחמם אותו מחדש ככל הנראה אבל אם זה מה שאני צריך לעשות - זה מה שיהיה.

עוד דבר (כמה עוד דברים? מה לעשות.. אני כותב את המחשבות שלי, והן באות אחת אחת...שזה דווקא טוב)

בקרוב, מתישהו, נדבר, נפגש, כל הדברים האלה לא  אומרים כלום. צריך לתכנן עוד צעד קדימה. מחר יוצאים? בסוף לסגור את היציאה הבאה - זה גם בטוח יקל עליי הכי הרבה.

פעם אחת כל סבב צריכה להספיק, עובד מספיק זמן, אבל לא כל כך הרבה. אם כך, סבב הבא חובה.