משום מה אני לא מצליח להתקדם.

כבר יצא שפתרתי התחבטויות כאלה ואחרות באמצעות כתיבה פה, תוך כדי הכתיבה. אז אני מנסה לעשות זאת שוב.

כיף לנו מאוד.

אמנם אני רציתי שננסה, אבל בעצמי לא ידעתי האם זה טוב.

לא ידעתי אם זה יצליח, אם זה יתאים. אבל חשבתי שכדאי לנסות, כדאי לי וכדאי לה.

אני חושב שאפשר להכתיר את הניסוי כהצלחה.

רק שבשביל זה צריך להכריז שהניסוי הסתיים.

ופה, פה אני עומד.

אני רוצה ליזום את זה, אני צריך. אבל תמיד משהו הפריע, או שהייתי בעננים, או שכשכן הייתי מפוקס אז תמיד היו עוד מסביב וזה לא היה מתאים.

אני חושש שאחרי אתמול, הפיצוץ קרוב מתמיד (לא ביני ובינה) וזה יכול להיות עניין של שעות ספורות.

מצד אחד זה טוב, חיכיתי לרגע הזה בשביל לשים את זה מאחורי. 

מצד שני זה יכול להכריח התקדמות בינינו.. שזה לא רע.. אבל לא כך רציתי את זה.

אז מה יש לנו כאן:

היום - אין לי מה לעשות

היום - אולי יהיה פיצוץ, ולא יהיה מנוס מלדבר על זה.

בקיצור, הפעם הקטע הזה של לפתור דילמות עם הפוסט לא עבד, והכדור לא בידיים שלי בינתיים. אולי בסוף השבוע.. אם ישאר לי מספיק זמן.

ואולי.. אולי כדאי לדבר על זה עם עוד מישהו (ספציפי מאוד) היום? למה אני נמנע מזה בעצם? הם סוג של מכירים ובאמת יש מצב שזה יכול לעזור.

אבל ההוא.. The bad guy (למרות שאפשר להסתכל גם עלי ככזה) בגלל אתמול הוא בשניה חזר לכותרות - אצלי. אני לא יכול להוציא אותו מהראש!

לא כי אני מרגיש נחות חלילה, האמת שאני לא יודע למה באמת.. 

אני רק יודע שאני לא יכול להפסיק לראות את הפרצוף שלו, זה עם החיוך הזדוני הזה.. וזה מוציא אותי מדעתי

לך לך ואל תחזור.