אני אומרת לעצמי לחייך, לשמוח ..

אבל רוב הזמן אני ישנה או רואה טלויזיה 

התחיל לי השלב של הגעגוע ..

אני מפחדת שהכל עובר לי מהר מידי, אני נמצאת על פס נע שמודד כל דקה בחיים שלי ואומר לי כמה זמן נשאר 

חסרה לי המנוחה, המנוחה שקיבלנו עכשיו לא נחשבת ... לפחות בעיני ... 

חסרות לי השיחות נפש, חסר לי שאין אחד שיודע עלי הכל 

הדברים הקטנים הם אלה שהכי חסרים לי .. אלה שהכי פוגעים בי ..

סגרתי מעגל סופי ..

אמרתי לו מה אני חושבת עליו לגבי השנה .. 

שהוא השתנה - לרעה

שהוא נהיה מגעיל ואדיש ולא אכפת לו מכלום .. הוא זרק את כל הידידות שלו לעזעזל 

אני לא יכולה להסביר למה כל כך אכפת לי לשמור איתו על קשר 

עכשיו פחות אכפת לי אבל זה עדיין באישה שהוא משו חשוב לי 

כל כך הרבה דברים רצים לי בראש 

ובינם לבין הכאב הבלתי פוסק בברכיים שלי אני מנסה לחשוב על ניסוח 

על מה לכתוב 

אני לא מצליחה .. 

אז ניראלי שלבינתיים אני אסיים (:

והדבר הכי טוב כאן, בישרא, טוב אחד מהם 

זה האכפתיות של אנשים - גם עם אנחנו לא מכירים

אנחנו, חלקנו, מספרים ופותחים וכותבים את שעל ליבנו, את הדברים הטובים והרעים 

והתמיכה של אשים כאן היא מדהימה אותי כל פעם מחדש

אף אחד פה אני לא מכירה אישית ולפעמים אני שמחה על זה, אני מכירה פה אנשים על סמך מה שהם בוחרים לחלוק, על סמך התגובות שלהם על מה שאני כותבת, וזה גרם לי להבין שיש כאן אנשים באמת מדהימים ♥

(נתן גושן - כל מה שיש לי)