דת צריכה להיות מבחירה.

כמעט כל יום אני עובדת עם אנשים דתיים, רובם בנים, וביניהם הבוס שלי שרגילים כבר שאנחנו קוראים להם דוסים.

אנשי "הכיפה הסרוגה", מושג שהבנתי רק בגיל 14.5.

אני לא מרגישה לידם שונה, מתייחסים אלי כאילו אנו מכירים שנים.

לא צריך להיות שוני.

אני מתנהגת באותה הצורה כלפי חבריי, כלפי זרים, עובדים, כלפי דתיים וערבים.

וקיימת בי קצת גזענות. זה אנושי. לשנוא אדם רק על פי מוצאו, דתו או צבע עורו זה שיטחי ומטומטם,

אבל טיפה שטחיות משאירה אותנו אנושיים ועם הרגליים על הקרקע.

אבל זו סטייה מהנושא.

כל מה שרציתי לומר זה שלפי שיחות, בין עם חילוניים, דתיים, חברים או זרים, בשיחות על דת הבנתי.

אדם שגדל אל הדת, בבית דתי, הסיכוי שיחזור בשאלה הוא גדול.

לעומת זאת, אדם שגדל בבית חילוני ומחליט לחזור בתשובה, יחזור עם כל כולו ויהיה חזק באמונתו.

אני חושבת שכל אדם צריך להיות זכאי לבחור את דתו,

יהודי, חילוני, נוצרי, מוסלמי, בודאיסט או כל דת אחרת,

אך היא צריכה להיות מבחירה ולא מכפייה. עלינו לקבל את כל הדתות.

אני יכולה ופנויה לנהל שיחה, קצרה, ארוכה, רצינית או צינית על דת ואמונה.

זה באמת מעניין אותי, כמו פוליטיקה. אני אשב ואקשיב ואתן את דעתי, בתנאי,

שלא יכפו עלי דתות ודעות ואמונות. אני מקבלת את השונה,

ניראלי שכולם צריכים.

(SKYLAR GREY - RELIGION)