אומרים משנה מקום משנה מזל, אחרי שלושה חודשים אני יכולה להגיד לעם שהחכם שאמר אתזה צדק. 

שיניתי מקום ובדרל את עצמי מקצה לקצה למרות שנשאאו בי דברים מהעבר, בהתחלה זה כמו ללכת בדרך לא סלולה בלילה, כשאתה רק מנסה להמשיך ללכת מבלי באמת לדעת לאן ולקוות לטוב.

אבל עכשיו, אחרי ריבים ומלחמה בשיניים בעצמי ובמי שהייתי אני עדיין בערפל שמתחיל להתבהר, עדיין בדרך עפר שמתחילה להבנות.

זנחתי תקמום הזה, כך שרוב הסיכויים שכרגע אני כותבת לעצמי, אבל זה עדיף מלשמור.

אני נופלת ועכשיו נמסה לקום ולהמשיך ללכת, להחליט החלטות נכונות, להמשיך לכתוב פה כי זה מאז ומתמיד ייצב אותי ונתן לי נחת, נחת שנחלק כרגע עם עוד מישהו. בקיצור, לחזור לכתוב, מכאן אני קמה, מכאן אני חוזרת לנשום וללמוד ולהשקיע ולזכור מי אני, לא אותה ילדה קטנה שפתחה את הבלוג בשביל אלוהים יודע מה, מישהי שהחליטה מה היא עושה עם עצמה וכותהת פה כדי לזכור תמיד מי היא.