אני: אתה בבסיס ? 

דקל: לא, בבית עד שלישי

אני: יופי, בוא לתחנת רכבת

דקל: למה ? 

אני: כי ביקשתי ? 

דקל: חצי שעה אני שם

הגעתי לתחנה אחאי עשרים דקות, החלפתי לג'ינס קצת ונישארתי עם חולצת א'

הוא הגיע לתחנה ובא לכיווני, "למה את לבושה ככה ?" 

"תביא לי חולצה", והוא הביא לי, חולצת סופ מסלול שלו, של כפיר.

דקל: מה קרה,את לא בפנימייה ? 

אני: לא, חוזרת ליום אחד בשלישי

דקל: למה את פה ?

אני: אני צריכה אוויר, ומקום לחשוב, בוא נלך מפה 

דקל: לאן ?

אני: אתה מחליט

דקל: לחופ ?

אני: מעולה

דקל: מה עם חבר שלך ?

אני: אני צריכה לחשוב ..

 אני יושבבת וחושבת מה אם זה באמת היה קורה .. אני .. כל פעם שאני נזכרת בו זה גורם לי לערער .. מה אני מפסידה למרות שהרווחתי חבר מדהים שעוד איכשהו סובל אותי. אני אוהבת אותו אבל גם חושבת עליו, שניהם מסתובבים לי בראש. ואיכשהו הוא עדיין רוצה אותי, למרות שאני עם מישהו אחר, אני לא מצליחה להבין איך, איך אדם חתיך ומדהים וחייל מושלם בן 19 רוצה אותי .. אני דפוקה .. אני אובדת עצות .. 

*מזל טוב לעצמי, אני עם חבר שלי 4 חודשים