מה היה קורה אם אנחנו היינו בצד השני .. 

אם אנחנו היינו אלה שסבלו

אם היו לוקחים לנו כל דבר חשוב, משפחה, תקווה, בית ואת השם שלנו ..

אם היו מטביעים עלינו מספר והמטרה העיקרית שלנו בכל יום הייתה לשרוד, או לשמור על יקירנו בחיים גם אם זה היה במחיר של החיים שלנו ..

אני לא יודעת איך הדור שלי היה מתמודד מול זה .. אני מאמינה שהיינו נלחמים בהם, ואחרי זה במוות, כמוהם ..

בישראל חיים כ- 208,000 ניצולי שואה (2011)

מעל 50,000 ניצולים נמצאים מתחת לקו העוני
בכל יום נפטרים כ- 30 ניצולים
עפ"י הסטטיסטיקות, עד שנת 2025, מ'ס הניצולים יגיע ל- 46,900 

ואולי הנושא הזה כלכך רגיש אצלי כי אני דור רביעי לניצולי שואה מאוושויץ, ששרדו את הזוועות ועלו לארץ 
ואולי כי קשה לי להאמין שדבר מזעזע כזה קרה,

ושיש כאלו שמכחישים את זה ..
איך .. איך לעזעזל אנשים מסוגלים להגיד שזה בראש שלנו,

שאנחנו מגזימים במספרים ..

לא הייתה גאה ממני להשתתף ביום הזכרון לשואה ולגבורה שציין 70 שנה למרד גטו ורשה,

אין גאה ממני לנסוע לפולין בעוד שנתיים .. אין גאה ממני להיות יהודייה.
ואני מודה על שקיבלתי מורה מדהימה להיסטוריה ואזרחות שיש לה אובססיה לשואה,

בין אם המשפחה שלה הייתה בשואה, או בין אם זה חשוב לה להעביר את זה הלאה בתקווה שיום אחד, אנחנו נעמוד ונספר על השואה ..

לי נגמרו המילים לכרגע ..  
אבל יש עוד שנה .. ועוד אחת אחרייה, ואני מקווה שלעולם לא נשכח מה אנשים עברו בגלל הייותם יהודים
כמו אבא שהחביא את ילדיו ושכניו בחדר סודי במשרדיו, כמו מנהל של בית יתומים שיכל לברוח אך בחר למות עם תלמידיו, על אדם שהציל אנשים רבים בכך שנתן להם לעבוד אצלו .. ועוד רבים שהגנו על יקיריהם ועל אנשים שלא הכירו והסתכנו במוות .. להם, להם אני לא אוכל להודות לעולם, להם ולאנשים שלעולם לא איבדו את התקווה להנצל. תודה. בזכותכם אני כאן. אמא שלי כאן. חברים שלי כאן. אתם כאן.

(שמעון פרס-טקס יום השואה 2013)

בסוף אני אסיים כמו איתי.