אני לא מבינה איך הוא לא אומר לי די .. 

אני לא מבינה איך הוא מסוגל להמשיך, אני מתסכלת את עצמי עם השיחות שלנו, אני מתנהגצ כמו ילדה קטנה ומציקה .. 

הוא בא מחר, בטח יבריז .. אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש אבל אני לא רוצה לחשוב עליו .. או לחשוב על זה שהוא במיטה עכשיו עם אחרות ..

אבודה.

זה הפסיק להיות בשביל אנשים, הפסיקה התקווה שמישהו קורא כי הזמן מוגבל עד הסגירה, עשרות ומאות נשמות שיחזרו להסגר ושלא יהיה להם לאן לפרוק כי היא תסגר.

אין לי למי לפרוק את מה שבאמת קרה אתמול .. ו .. אני אתחיל מהתחלה.

יצאתי ל"דייט" איתו למרות שיש לי חבר ..

הוא אספ אותי מהרכבת, ונסענו לאיזה אגם קטן חשוך כזה, הוא הביא סדין וישבנו עליו וצפינו בכוכבים ובשקט והוא צחק עליי כי נבהלתי מרעשים ולא דיברנו הרבה, האווירה בינינו לא ברורה וטעונה מינית מספיק.

התחלתי לנשוך אותו והוא אותי עד שהגענו למצב שהוא השכיב אותי והיה חצי מעלי, הוא ניסה לנשק אותי כמה פעמים אבל עצרנו שנייה אחד מהשני.

בסופ התנשקנו .. וזה עבר לליטופים ובדיקת גבולות .. 

באיזה שהוא שלב עברנו לאוטו והתחלנו להתמזמז, הוא גרם לי לתחושות כאלו טובות, הכיר אותי יותר טוב ממני, ואני הכרתי את החולשות שלו, התיישבתי עליו ונישקתי אותו בצוואר ובאוזניים וגרמתי לו להתפתל .. 

באיזה שהוא שלב, אחרי שהוא ויתר על זה שנשכב, והתחיל להתלבש כדי להסיע אותי הביתה, לא רציתי שזה יגמר אז התחלתי לשלוח לי ידיים למפשעה ולחרמן אותו עוד עד שהוא כמעט קרע ממני את הבגדים ושכבנו, בערך.

התחלנו, התפשטנו והוא נכנס, הוא טוב, ועדין ... אבל בצורה הכי מטומטמת .. לי כאב אז עצרנו, ונסענו הביתה.

הייתה דממה כל הנסיעה וכמעט כל הנסיעה הסתכלתי עליו, הוא שווה בקסמיו, הוא יפה, באלי לאנוס אותו, הוא מסקרן אותי. כל הערב הוא קרא לי משוגעת והצחיק אותי והיה לי כלכך כיפ, לא הרגשתי כלום כשהגעתי הביתה, אטומה בלב, גמ לו וגם לחבר שלי. עד הבוקר שידיד שלי גרם לי לעכל מה קרה וגם לא אמרתי לו הכל .. 

הגעתי למסקנה שאני צריכה שקט. אני צריכה הפסקה. גמ כי חזרתי לשפל, לדיכאון ויש לי בלאגן בראש. 

הכל רגיל לי עם חבר שלי, אין לי את ההרגשה של הבגידה בשיט.

זהו. רק רציתי לפרוק. לזכור. 

נתן גושן - דברי איתי יותר. בול אני והוא.