אולי אני אוכל לשוב על עקבותיי
והשביל מאחוריי יתחיל לדהות
יחד עם כל מה שראיתי
עם כל מה שאף אחד לא אמור לראות
אולי הסיוט יתפוגג אל תוך הבוקר
אם אשאיר את המפתח כאן
אולי אם אף אחד לא יידע אף פעם
אוכל לא לדעת רוב הזמן
שהייתי במקום הכי נורא בעולם
ראיתי בתוך החושך מעגל של אנשים חיים-מתים
ראיתי עיין פקוחה שלעולם לא ממצמצת
ראיתי מגירות עם חלומות מוקפאים
הייתי במקום שאי אפשר להיות בו
שמעתי את הצליל המעוות של הנדסת נשימות
לחצתי ידיים שנרקבו אך נשארו חמות
ניגבתי דמעות מלחיים דוממות
אולי אני אוכל לשכוח שהיית שם
ולזכור אותך כמו שבאמת היית
בלי כל מה שראיתי
בלי השורות האחרונות שלא רצית
היינו במקום שאי אפשר להיות בו
שם הקול שבו קראתי לך לא היה שלי
ליטפתי את גופך באצבעות מעוותות
והריח החריף דבק גם בי
גם אם זה יעלה לי בשארית תמימותי
אני נשבעת שלעולם לא אשאיר אותך כאן
אמיס את כל מה שכואב בלי שתרגישי
כל הצבעים ידהו אל תוך הלבן