אני מרגישה... סביר. טוב, נחמד.

רק נחמד.

היום אחרי בית ספר היה אימון, ומדדנו ריצות קצרות.

לצערם של כולם, הייתה רק הזדמנות אחת לרוץ כל ריצה, ונלחצי עד שהרגשתי פעימות ברגליים ובכל הגוף.

הייתי בהלם עד שהתחילה הריצה. וגם בזינוק...

רצתי עם חטניקית אחת (תותחית) וזייניקית מהקבוצה האחרת של מגמת הספורט בז'.

לחטניקית קוראים טל, ולזייניקית קוראים רוני.

רוני טובה בעיקר בריצות ארוכות (שנה שעברה היא הגיעה לפה מאמריקה או אנגליה נראה לי) וטל טובה בכל דבר.

המאמנת שלי לספורט ביקשה את הזייניקיות הכי מהירות למקצה שהייתה בו חטניקית אחת - אז היא רשמה את רוני,

ובהתחלה חשבתי שאיזו חטניקית המליצה עליי כשאמרה שאני מהירה, ובגלל שלא הבנתי איך פתאום אני במקצה עם חטניקית -

שאלתי את חברה שלי מי המליץ עליי, והיא אמרה שהמאמנת אמרה כזה, "איפה אמה? אמה מהירה, היא רצה יפה".

התחלנו לרוץ ומן הסתם הגעתי שנייה (): טל הגיעה לפני (כמובן.. כי השיא שלה זה 8.4 ב-60 [וגם שלי] והיא בכושר) ועשתה 8.8 או 8.9,

אני עשיתי 9.4 (לצערי הרב.. זה שנייה אחת יותר ממה שאני עושה, וזה לא טוב), ורוני עשתה 9.50 ומשהו או 9.60 ומשהו..

אני וטל בקשר מעולה והיא תמיד נותנת לי טיפים והכל (עכשיו כשאני חושבת על זה.. גם היא גרה פעם באמריקה), והיא ממש ממש חמודה!

היא ממש מודל בשבילי

אפילו שהיא בח' ואני בז', השיא שלנו ב-60 הוא אותו דבר.

כשסיימנו את הריצה וגם המקצה השני של הזייניקיות נגמר, המאמנת והמאמן שלי ביקשהו שכולם יתקבצו רגע לידם.

ואז המאמנת שלי אמרה כזה, "מהזייניקיות - היחידה שרצה נכון ויפה היא אמה."

ואז כל הבנות מסתכלות עליי (זה אימון בנות ז'-ח') במין קנאה שמסתיר אותה חצי חיוך, ומסובבות את הראש בחזרה למאמנים.

ואני אפילו לא חייכתי.

הסתכלתי לחצי שנייה על הבנות שהסתכלו עליי והמשכתי להתבונן במאמנים שלי בפרצוף רציני (זאת לא הייתה הצגה, באמת שהייתיחסתי לזה ברצינות),

והם המשיכו במדידת המקצים.

כשרצתי לאמא שלי שעמדה בחוץ (היא הדפיסה את ההזמנות לבת מצווה שלי ) כדי להגיד לה משהו, קצת לפני זה שמעתי את הבנים צוחקים, "עאלק 8.4 [וצחוק לגלגני ]".

אחרי שמדדנו 80 (עשיתי 12.50 והמאמנת שלי אמרה שזה טוב) הלכתי לבנים רגע כדי לדבר איתם קצת (הם ישבו בצד וחיכו לאימון שלהם).

אז אחד מהם כזה שואל אותי, "נו, אז מה עם ה-8.4 שלך?!" [בלגלוג], ואני כזה אומרת לו "אני לא בכושר." [ברוגע], ואז אחד אחר אומר כזה, "בטח.." [בלגלוג].

נעלבתי קצת, כי אני הכי טובה בשכבה שלי גם מהבנים וגם מהבנות בדרך כלל, ושיצחקו עליי?! נראה להם.

אחר כך אני חוזרת הביתה ורואה את ההזמנות שאמא הדפיסה לי בבית דפוס ובאה לכתוב בבלוג (עכשיו חחח).

ואז אני כזה מפעילה את האינטרנט בטלפון (כי הוא היה כבוי משום מה) וראיתי שכבר 18:19 (סוף האימון של הבנים).

אני נכנסת לקבוצה של המגמת ספורט בווטסאפ ורואה שילד שקוראים לו בן רשם שהמאמנת אמרה שעשיתי 9.4 ב-60 ו-12.00 ב-80.

אז שאלתי אותו, "בן למה היא אמרה לך את זה? חח", והוא עונה "כי היא הקריאה את התוצאות הכי טובות של בנות ז'".

חייכתי כזה לעצמי, ובווטסאפ רשמתי: "אהה", ומיד אחר כך "חחח". נשארתי אדישה קצת

ואז שלחתי, "את מי היא הקריאה עוד?"

והוא ענה "רק אותך", וזה היה כזה, נחמד. חחח

ישר אחר כך מישהי ששמה גל שולחת הודעה לקבוצה "מה אמה את עשית הכי טוב ??"

ואני עונה לה, "אולי", ומיד אחר כך "לא יודעת" - כי רציתי להישאר אדישה ולא להשוויץ יותר מדי.

(שכחתי לספר כמעט, שאחרי שרצתי כל הבנות באו אליי והתקבצו מסביבי ושאלו כמה עשיתי, אז אמרתי להן "גרוע, עדיף שלא תדעו" [במין צחוק על עצמי]. אז הן כזה אומרות, "בטח גרוע..." [בכזה טון של, 'את הכי טובה פה, מה את נורמלית? את לא עושה גרוע!"]. ואז מישהי אומרת כזה, "9.4 או משהו כזה" והיא אמרה לי שהיא פשוט שמעה את המאמנת אומרת את זה. אז עניתי, "כן.." [בבאסה.. חח]. והן אמרו לי כזה, "השתגעת?! זה מעולה!!! אנחנו עשינו גרוע, לא את!!!" ואני מחייכת ואומרת כזה, "בטח" [בטון של, 'כאילו אני יותר טובה מכן']. נשארתי אדישה גם אז! חחח)

ואז ילד שקוראים לו עומר שולח הודעה לקבוצה של המגמת ספורט: "כן"

קיטשי, אבל נכון:

תמיד תסמכו על עצמכם ועל הכישורים שלכם - רק תשפרו אותם כל הזמן!

אוהבת הכי בעולם, אמה ♥