שיט.

היום לפני שעליתי לאוטובוס, בדרך לתחנה הסתובבתי עם עידו ועוד כמה חברות שלנו מהכיתה.

אז אני כזה עולה על האוטובוס מבית הספר ונכנסתי לווטסאפ כי היה אינטרנט.

החדר שלי בקומה למעלה בבית, אז אין לי אינטרנט בחדר אם אני לא יורדת למטה.

זאת אומרת, כשאני הולכת לישון ב-21:00 בערך ואני כבר במיטה, הטלפון בטעינה לידי והוא בלי אינטרנט.

ולא, אין לי 3G.

ושוב, לא, אין לי אייפון או משהו בסגנון.

יש לי Galaxy Y, ותאמינו לי, זה פשוט גרוע, אז אל תקנו את זה לעולם!!

למרות שאני קיבלתי את זה בחינם, אבל הבנתם את הרעיון

לפני שעליתי לאוטובוס, ראיתי הודעה בווטסאפ מהידיד הכי הכי הכי טוב שלי, איתי, שהוא סיים לחלק את ההזמנות שנתתי לו אתמול ביציאה עם עוד ילדים מהחטיבה השנייה. אז בגלל שהיה אינטרנט, כתבתי לו "יאייי", ומידה אחר כך, "תודה רבההה".

והוא כתב לי שהוא הספיק לחלק גם לחברה שלי מט'.

אז עליתי על האוטובוס, נכנסתי לווטסאפ וראיתי שבשעה תשע ומשהו אתמול בלילה, עידו שלח לי הודעה בווטסאפ.

הוא כתב שהוא ממש מצטער, אבל הוא אולי לא יוכל להגיע לבת מצווה שלי כי יש לו טיול לפני זה,

אז כדאי שאני אמצא מישהו אחר לסלואו שלי אם הוא לא יצליח להגיע.

הייתי בשוק.

כל המצב רוח הטוב שלי בכל היום הנהדר הזה (אחרי שחילקתי הזמנות גם בכיתה של הקבוצה השנייה במגמת הספורט וכולם אמרו לי שהם באים),

נהרס.

נהייתי עצבנית.

הפה שלי נשאר פעור, כמו כל הפעמים שאני בלחץ, כשהשיניים שלי "נחות" על השפה התחתונה של הפה שלי, ואני מרגישה ריקנות בתוך עצמי.

חוץ מזה, אני לא יודעת אם באמת יש לו "טיול", כי בזמן האחרון הוא מסתובב עם חברות טובות שלי (כמו מי שהסתובבנו איתן היום), ולא מדבר איתי כ"כ.

האמת, לא רק בזמן האחרון. הוא בקושי מדבר איתי.

אנחנו בקשר טוב והכל, מדברים לעתים די רחוקות אבל גם אף אחד לא כועס על השני או משהו.

טוב, לפחות אני לא.

לפני כמה ימים פשוט התחלתי לתאר לעצמי שהוא שכח מזה שיש לו סלואו איתי בבת מצווה שלי, והוא סידר לעצמו סלואו עם ילדה אחרת,

בזמן שאני אעמוד כמו סתומה בלי אף אחד לרקוד איתו סלואו בבת מצווה שלי.

אני אשכרה חשבתי שזה מה שהולך לקרות.

עניתי לו כזה, "טוב תודה" וזהו, לא יותר מזה, אני אשר אדישה (כמו תמיד, אתם יודעים..).

אז תפסתי יוזמה וכתבתי לידיד הכי הכי טוב שלי, איתי, בווטסאפ.

הסברתי לו מה קרה, ואחרי ששלחתי את ההודעה, היה כתוב שהוא ראה את זה, ולא ראיתי שהוא הגיב.

באתי הביתה  לחוצה רצחחח ופתחתי ישר את הטלפון, לראות אולי הוא הגיב לזה ופשוט לא היה אינטרנט.

אז מה קרה, אתם שואלים?

הוא לא הגיב!

ואני כזה, 'מה? איתי מעז לסנן אותי? בטח הוא עכשיו בחיים לא ידבר איתי כי הייתה לי את החוצפה להזמין אותו!"

(זאת פעם ראשונה שאני מזמינה מישהו לסלואו, כי, אתם יודעים, בן מזמין בת, ולא בת מזמינה בן. זאת ממש חוצפה  חחח)

אז הלכתי למקרר לשתות מים, וכל פעם אני פותחת את הטלפון - ולא רואה שהוא הגיב.

אני כל כך לא פופולארית שכולם מסננים אותי?

אז אחרי כמה דקות, ראיתי שהוא ענה לי דקה אחת אחרי ששלחתי לו את ההודעה.

הוא ענה לי "בכיף" עם סמיילי מאוהב כזה (חחח),

ומיד אחר כך "אמהה", אחר כך "עניתי לךךך", ואז שוב "אמהההה".

ואז אני כותבת לו בחזרה, "יאייי תודה" עם לב, ומיד אח"כ "סורי שלא עניתי האינטרנט שלנו קצת דפוק בזמן האחרון חחח"

והוא ענה לי בחזרה, "חחחח", ומיד אח"כ מלא מלא לבבות (אתם יודעים, של אמוג'י חחח), אז גם אני כתבתי לו ככה.

נרגעתי.

זה גם נראה לי הרבה יותר נכון.

אפילו שאני ממש מאוהבת בעידו (האמת, גם באיתי), משהו לא הרגיש לי עד הסוף, וניסיתי לדמיין לעצמי שזה מושלם אבל לא הלכתי לישון בלילה בהרגשה שאני לגמרי לגמרי שלמה עם זה.

עם איתי - זה מרגיש יותר נכון, מהרגע הראשון, אפילו שאני ביקשתי ממנו.

זאת הייתה בקשה, לא הזמנה לסלואו, בין חברים (ידידים טובים! חח ), ואני יודעת איך הוא הרגיש כשהסברתי לו מה קרה

(ומן הסתם, סיפרתי לו את האמת) - כזה סבבה, בלי התרגשות מיותרת.

הוא יהיה האדם הראשון שעלה לי בראש לבקש ממנו להיות איתי בסלואו, כי אני מכירה אותו 8 שנים ואני יודעת כמעט כל דבר עליו.

ואני יודעת גם מה סוג הקשר שלנו, והוא לא קשר ידידות שיכול להתפתח לחברות (מבחינה רומנטית) גדולה כל כך,

זה היה כמעט רק בשביל שיהיה לי עם מי להיות בסלואו.

למרות, שבזמן האחרון התחלתי לפתח אליו רגשות...