קרב 10 - בלוג הספורט של נענע10

ערן סורוקה

1. לא נעים להודות בזה, אבל כמכורים לריגושים שה-NBA מספקת לנו, לפעמים אין ברירה: בינתיים קצת משעמם. אנחנו כמעט שבוע בתוך הפלייאוף ול-7 קבוצות עדיין אין ניצחון – כך שיש מצב ששיא הסוויפים לסיבוב ראשון עוד יישבר. השיא הנוכחי, 3, אירע פעמיים – לאחרונה ב-2007 (אגב, שיקאגו וקליבלנד של לברון היו שתיים מהמטאטאות). יש אף שיגידו שהפיטורים של סקוט ברוקס מאוקלהומה סיטי – צעד שהתבקש די מזמן, ולבסוף בוצע דווקא לאחר עונתו המרשימה ביותר מזה שנים – היו הדבר הכי מעניין שקרה בליגה השבוע.

כרגע ספק אם לבוסטון יש כלים לנצח את הקאבס, והגב של קייל לורי לא מחזיק מעמד מול ג'ון וול, בעוד מילווקי, ברוקלין וניו אורלינס הגיעו קרוב-קרוב כמעט בכל משחק. במערב שתי קבוצות נראות כבר מפורקות, פיזית אבל גם מנטלית, כך שיכול להיות שנגיע לארבעה סוויפים. וכל זאת דווקא לאחר שבעונה שעברה חזינו בסיבוב הראשון הטוב ביותר אי פעם, עם 50 משחקים (באף שנה אחרת לא היו יותר מ-45). עם זאת, קשה להאמין שזוועות 2004, אז הוכרעה רק סדרה אחת ביותר מחמישה משחקים, יחזרו אלינו. ובארבע ההארכות שראינו עד עכשיו ננוחם.

כדי לשבור שיעמום, הצבעים במלבנים הם של הקבוצה שעשתה את הסוויפ, ובקו המתאר, של זו שחטפה אותו

2. חלק מהשיעמום היחסי נובע מהציפיות שהיו לנו משתי סדרות סיבוב ראשון במערב: הדרבי הטקסני הלוהט והקרב בין פורטלנד לממפיס. אם לא יקרה נס, המאבריקס עוד עלולים למצוא את עצמם מטואטאים בפעם השנייה בארבע שנים על ידי ג'יימס הארדן בסיבוב הראשון. רג'ון רונדו סובל מדלקת קשה בשריר הקונטרולפריקיוס ונראה שכאשר ריק קרלייל אמר שהוא לא רואה אותו יותר לובש את מדי המאבריקס, מאמן דאלאס כמעט פלט אנחת רווחה. הניסוי הנפיץ כשל, ונגמר במעבדה חרוכה. מארק קיובן תמיד היה ותמיד יישאר טיפוס של ריזיקות. לפעמים זה נגמר באליפות, הפעם זה ייגמר בהדחה מאכזבת.

אם צ'נדלר פרסונס עוד היה באיזור, לפחות היה סיכוי לראות את מונטיי אליס מוביל שוב את המאבריקס בהרכב שמזכיר במשהו את זה שהתחיל את העונה. אבל בלי הפורוורד שהגיע בקיץ הקודם מהרוקטס (והחמיר את הפציעה בברכו במשחק 1, רק בשביל הסיכוי לנצח את האקסית), סביר להניח שהמאבס לא יערימו יותר מדי קשיים.

שעון החול המוצמד לדירק נוביצקי הולך ואוזל, ובקיץ הקרוב קרלייל יצטרך למצוא לעצמו חוזה משופר. לא, לא מפני שהוא יפוטר חלילה – הוא יצטרך למצוא חוזה קלדרון משופר. גארד עם קליעה מבחוץ שלא צריך את הכדור ביד כדי להצטיין. משהו מהסוג שהשלים היטב את מונטיי אליס, בקבוצה שעשתה הכי הרבה בעיות לספרס בדרך לאליפות 2014.

רונדו מתאמץ מול טרנס ג'ונס. לתמונה אין קשר לכתבה (רויטרס)

ורונדו? הלייקרס והניקס מפנטזות עליו, ובמציאות בה תקרת השכר תעוף לשיאים בלתי אפשריים בשנתיים-שלוש הבאות, אחת מהן תתן לו חוזה גדול. אבל מה שקרה בין רונדו לאליס ולקרלייל צריך להדליק נורה אדומה אצל כל הנהלה שעיניה בראשה: אם כך משחק רכז בעונת הפלייאוף הראשונה שלו מזה שנים, כשהחבורה סביבו משחקת עם חלון הזדמנויות מוגבל, אצל מאמן מוערך וכשהוא הופך לשחקן חופשי בקיץ, אולי רונדו הוא לא כזה מציאה גדולה.

בכל מה שנוגע לשאלת הגארד עם הכדור בקו האחורי, העילוי האניגמטי צריך קבוצה משלו. האם הוא וקובי בראיינט יכולים להתקיים יחד על אותו מגרש? שאלה גדולה, ואם הם לא ליבנו את הסוגייה בארוחת הבוקר ההיא שאכלו יחד, (גם) העונה הבאה של הלייקרס עלולה להיות מאוד לא נעימה.

מארק ולמרקוס. יום בסל, יום אס"ק (רויטרס)

3. נגמר חוזה, לך ברח. בין ממפיס לפורטלנד הסיפור אחר. הבלייזרס ויתרו על חלק משמעותי מהספסל שלהם בטרייד שהביא את ארון אפללו, ואחר כך באג הפציעות החל להכות בהם במלוא עוזו, מתיוס ודורל רייט ואפללו וקיימן. מול המטחנה של ממפיס צריך יותר כדי לנצח, והתצוגות ההתקפיות העגומות במשחקים 2-1 היו כמעט צפויות מראש. אבל הדיווחים מחדר ההלבשה של הבלייזרס מעידים על אס"ק, וזה החלק המדאיג יותר מבחינתם.

רוב קבוצות הליגה המחפשות חיזוק בעמדות הפנים לקיץ הקרוב, ממקדות את האסטרטגיה בשני ביג-מן שנאבקים בסדרה הזו מתחת לסל, לפני יציאה לשוק החופשי – מארק גאסול ולמרקוס אולדריג'. גאסול הוא חלק ממכונה משומנת שמתכתבת היטב עם החוזקות שלו, ונראה שעדיף לו להישאר גריזלי, בקבוצה שמתמודדת על האליפות. אולדריג' נראה כמו היחיד שנלחם כרגע בחבורה הצעירה של הבלייזרס, בעוד דמיאן לילארד מתברר כמלך עירום, בלי הסיוע של מתיוס שהוריד ממנו עומס בהתקפה וחיפה על הפשלות שלו בהגנה. על פי השמועות שיוצאות מפורטלנד, החברים חוששים שלמרקוס יעשה "ויברח". וזה לא שאין לו לאן.

שני השחקנים החשובים ביותר של הספרס כיום משקיפים על בלייק גריפין, השבוע (רויטרס)

4. הניצחון של סן אנטוניו באל.איי, אולי במשחק הכי טוב של הפלייאוף עד עכשיו, היה מפתיע בערך כמו העובדה שהושג עם תרומה מינימלית של טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי. זה נהדר בשביל ההירואיות והדרמה, אבל הספרס כבר לא זקוקים בהכרח לשניים האלה כדי לנצח. לפופ יש מספיק אופציות בקו האחורי, עם דני גרין ומילס וג'וזף ובלינלי, כדי לחפות על יום רע של אחד מהם או שניהם; השניים שבלעדיהם הספרס באמת לא יכולים לנצח, שלא לומר לקחת אליפות, הם אחד בשם טימי ואחד בשם קוואי.

טימי יחגוג מחר יומולדת 39, לאחר ערב סמלי עבורו: הוא הגיע ל-5,000 נקודות פלייאוף בקריירה, בדיוק ביום בו רשם את משחקו ה-100 בפלייאוף עם 20 נקודות ו-10 ריבאונדים, השחקן הרביעי בכל הזמנים שהגיע לציון הדרך הזה. קוואי נבחר לשחקן ההגנה של העונה, והוכיח שוב שלכולנו יש זיכרון קצר – ההגנה הקבוצתית של הספרס היתה פחות טובה מזו של הווריורס, וקוואי לא מצא את עצמו ו/או היה פצוע במשך חצי עונה. למעשה, הוא זכה בפרס על היכולת שלו מאז האולסטאר, ואולי פשוט על עצם קיומו, עם זרועות התמנון ומנטליות ה"משועמם למוות" המזרה אימים. מה שמטריד מבחינת יתר מתחריו, זה שהוא בן 23 ואפילו לא היה אולסטאר. אם בגיל כזה מספיקים לך 8 שבועות של מאמץ כדי לקחת את התואר, כנראה שאפשר להעניק לו אותו לצמיתות כבר עכשיו וללכת הבית.

קוואי אמנם הופך לשחקן חופשי בקיץ, אבל לאף אחד אין אשליות: הספרס ישאירו אותו, וכנראה שגם יביאו יורש לטימי – עם עדיפות לשחקן של מנטליות קבוצתית, עבודה קשה וקליעה מצוינת מחצי מרחק. וכאן אנחנו מתחברים לפיסקה הקודמת: שאר המערב לא יהנה במיוחד מהמחשבה הזו, אבל קוואי ולמרקוס יכולים לשלוט בליגה עד סוף העשור. לפחות. ואחרי שראינו מה פאטי מילס יכול לעשות במשחק 2, כמו גם בגמר 2014, אולי אפילו לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא את הצלע השלישית לביג-ת'רי הבא של האלאמו.

פרס על מפעל חיים בגיל 23? לא נכחיש

5. ואם בשחקן ההגנה של העונה עסקינן, הנה היסטוריה קטנה שאולי גם היא תוצר של עידן הסטטיסטיקות המתקדמות: בפעם השלישית בלבד בתולדות התואר, והראשונה מאז 1995/96 (גארי פייטון, סקוטי פיפן), לא דורג סנטר בין שני הראשונים בהצבעה. דיאנדרה ג'ורדן סיים שלישי ורודי גובר חמישי, כשאנתוני דייויס, שטוב לו יותר כ-4 למרות שהוא אולי חיית הצבע המרשימה בליגה, נמצא בסנדוויץ' שביניהם.

לסנטרים היה עד היום קל הרבה יותר להביא קבלות. כמכשול האחרון בדרך לטבעת, רובם נהנים מאפשרות לצבור ריבאונדים וחסימות בנוחות יחסית – ודיאנדרה למשל היה רחוק העונה 4 ריבאונדים מלהפוך לשחקן השישי בכל הזמנים, אחרי קארים, מוזס, הייס, וואלאס ומקאדו, עם 15 כדורים חוזרים ו-2 חסימות בממוצע לערב בעונה. אבל המצביעים בחרו על פניו בשחקנים שהוורסטיליות היא הלחם והחמאה שלהם: גם דריימונד וגם קוואי יכולים לשמור כמעט על כל שחקן, וההשפעה שלהם על ההגנה חורגת מגבולות הטבעת ומתבטאת בהרחקת פורוורדים מהצבע, מרדף אחרי קלעים דרך חסימות, והתנפלות על רכזים באחד על אחד.

בסטטיסטיקות המתקדמות, כמו "דיפנסיב רייטינג" או "דיפנסיב Win Shares", רואים יותר את התרומה של החבר'ה האלה – ועכשיו גם בהצבעה על התארים האישיים של העונה.

סמי זליקסון, ערן סורוקה

1 גולדן סטייט ווריורס – 8 ניו אורלינס פליקנס

בלילות של: הלילה (22:30), שני, חמישי, שבת הבאה, 28.4, 1.5, 3.5

דייויס מרחף מול גולדן סטייט. יחידת חיסול הגנתית של איש אחד (רויטרס)

דיפנס, לא לתת! אני לא זוכר מתי לאחרונה נפגשו בפלייאוף שני מועמדים מובילים לתואר שחקן ההגנה של השנה. בעוד שאנת'וני דייויס הוא חייזר בכסות אנושית, יחידת חיסול הגנתית של איש אחד, דריימונד גרין הפך למנוע ההגנתי של הקבוצה הטובה בליגה בעיקר בזכות אינטליגנציית משחק עילאית, מנוע טווין טורבו תוצרת מישיגן (סטייט) מבית האלכימאי הבכיר טום איזו, ולב עצום שעומד בשורה אחת עם הגדולים במשחק כיום. בפלייאוף שעבר דריימונד הכפיל את ממוצעי הנקודות שלו, שילש את ממוצע החסימות, חטף יותר כדורים, מסר יותר אסיסטים, ואם שוב ישתדרג בשלשות, הוא בדיוק השחקן שאתה רוצה אצלך. דייויס, שאמור להיות השחקן הטוב בליגה בעתיד הנראה לעין, זוכה סוף סוף לראות פלייאוף מהפרקט, ואם ניקח בחשבון מאזן 0:7 במשחקי הדחה (קולג' + סן אנטוניו ברביעי), נראה שלא יהיו יותר מדי פרפרים שיפריעו לתפלץ מלואיזיאנה לתת את המספרים חסרי כל ההיגיון שלו. נגד הבחירה שלי לשחקן ההגנה של השנה הוא יצטרך לקרוע את התחת כדי להגיע אליהם, וגם זה לא יעזור. ניחוש: 1:4 ווריורס (סמי) 

שומרים מרחק: הפער בין שתי הקבוצות על המגרש צפוי להיות גדול לפחות כמו המרחק הגיאוגרפי בין האולמות – כ-3,100 ק"מ טיסה, דומה בערך למרחק בין שתי קבוצות אחרות שנפגשות בסיבוב הראשון, פורטלנד וממפיס (חלק מטנסי נמצאת באיזור הזמן האטלנטי!). רק לשם השוואה: במזרח המרחק המקסימלי בין שני אולמות, מילווקי ומיאמי, הוא בערך 2,000 ק"מ. אם בטעות הסדרה הזו תתמשך למשחק שישי ושביעי, תראו בימים האחרונים את הקבוצות טסות כל פעם 4:15 שעות מצד לצד, ועוברות שני אזורי זמן בכל טיסה. הפלייאוף של 2015 כאילו בא להוכיח לאדם סילבר שהטיעון בדבר בעיות לוגיסטיות וגיאוגרפיות בלקיחתן לפלייאוף של 16 הקבוצות הטובות ביותר ללא קשר למיקומן, קצת מגוחך. רק לשם הדמייה: אם היו לוקחים את ה-16 הטובות ביותר ואז מחלקים אותן מחדש גיאוגרפית - ב-2015 הת'נדר היו בפנים, הנטס היו בחוץ, והפליקנס היו עוברים מזרחה, ומקבלים בסיבוב הראשון דרבי בין אנתוני דייויס לעיר הולדתו, עיר הרוחות. לא עדיף? ניחוש: 1:4 ווריורס (ערן)

2 יוסטון רוקטס – 7 דאלאס מאבריקס

בלילות של: הלילה, שלישי, שישי, 26.4, 28.4, 30.4, 2.5

הווארד מול נוביצקי. סנטר שיצטרך לתת בראש מול סנטר לעת מצוא (Getty Images/אימג'בנק)

גם הסמול בול גדול יותר בטקסס: סביר להניח שהסדרה הזו תאסוף יותר תשומת לב תקשורתית, למשל, מכל הסיבוב הראשון במזרח ביחד. דריל מורי ודווייט הווארד מול מארק קיובן, צ'נדלר פרסונס וג'ייסון טרי מול האקסיות, ג'יימס הארדן מול רונדו, אמינו וסכיני גילוח. מעניין לא פחות יהיה על המגרש, במידה והקבוצה המדורגת שנייה בליגה בזריקות עונשין תצליח לסבך בעבירות את טייסון צ'נדלר. למרבה האירוניה ההיסטורית, המאבריקס עשויים לנסות במקרה כזה סמול-בול עם נוביצקי כסנטר, ויוסטון עשויה להגיב בסמול-בול עם טרנס ג'ונס כסנטר, מה שמעמיד בסכנה גדולה את שיא זריקות השלוש למשחק פלייאוף לשתי קבוצות ביחד: השיא הנוכחי עומד על 70... ובכל ארבעת הנתונים הגבוהים בהיסטוריה מעורבות דאלאס או יוסטון. ניחוש: 3:4 רוקטס (ערן)

למי אכפת: סטטיסטית, דווייט האוורד נתן ב-2014 את הפלייאוף השני הכי טוב שלו אחרי 2011. בשניהם קלע המון (27 באורלנדו, 26 ביוסטון), בשניהם הוריד ים ריבאונדים (15.5 ו-13.7) ואפילו קלע לא רע מהעונשין (68.2% בכ-15 זריקות למשחק באורלנדו, 62.5 ביוסטון). מה עוד משותף לשני הפלייאופים הנ"ל? הוא הלך הביתה אחרי 6 משחקים, וכולנו זוכרים מה עולל לו למרקוס אולדריג'. השנה דווייט בירידה, בכל קטגוריה מדידה ואפילו באכפתיות, שם מעולם לא הצטיין. במפגש מול יריבה איזורית שנואה, שמשחקת כדורסל שהוא נגטיב מושלם לחוסר התרגילים של מקהייל, הבדל של 25% בסרגל המאמץ של דווייט יכול לעשות את כל ההבדל. לרשותו של ריק קרלייל, בינתיים, יעמוד רג'ון רונדו, שמסורתית לוחץ על כפתור הנייטרוס שלו בפלייאוף. בעונת האליפות בבוסטון הוא אפילו קלע ב-70% מהקו, מה שנראה היום כמו חלום; שנה אחרי הוא היה רחוק 0.2 אסיסטים ו-0.3 ריבאונדים מטריפל דאבל בפלייאוף. אמנם רונדו של דאלאס הוא לא רונדו של בוסטון, אבל רונדו של הפלייאוף הוא גם לא רונדו של העונה הסדירה, ואחרי 3 שנים במדבר, עם הפרי אייג'נסי מעבר לפינה, רונדו אמור להוציא מתוכו את השחקן הגדול שהיה עד לא מזמן. ניחוש: 2:4 מאבריקס (סמי)

3 סן אנטוניו ספרס – 6 לוס אנג'לס קליפרס

בלילות של: ראשון, רביעי, שישי, 26.4, 28.4, 30.4, 2.5

פול משתחרר זמנית מקוואי בדרך לביינס, דיאנדרה מדמיין את קו העונשין (Getty Images/אימג'בנק)

רוצים אנדרייטד אמיתי? לכו על טוני פארקר. מוזר לדבר כך על איש שלקח 4 אליפויות ו-MVP בגמר, אבל ההול אוף פיימר הצרפתי מקופח שוב ושוב ושוב כשמדברים על הרכז הטוב בליגה. רוז לקח MVP, מישהו מבין קארי והארדן ייקח אותו השנה, מדברים על כריס פול, על ווסטברוק, אפילו על קיירי ולילארד, וול ולאורי. אבל כשחושבים על רכז לאליפות יש רק שתי אפשרויות הגיוניות, מג'יק ג'ונסון וטוני פארקר. כשהאתגר היחידי שנותר לטריו של האדמו"ר מפופוביץ' הוא בק-טו-בק, קשה לראות איך דווקא הנמסיס הגדול של פארקר, פול הנוטה להתרסקויות מפוארות ברגעי פלייאוף מכריעים, עוצר אותו. נוסיף לכך את הביתיות הלא-ממש-ביתית של הקליפרס (כמו שטרח לציין בלייק גריפין), את היותו של דיאנדרה ג'ורדן מטרה קלה ומתבקשת לקצת האקינג, את הנחיתות ההגנתית של הקו האחורי מאל.איי מול יחידת החיסול של הספרס, ואת המתיחות המסתמנת בין פול לחבריו לקבוצה, ואפשר להבין שפארקר לא רק יגיע ל-200 משחקי פלייאוף בסדרה הזאת (עומד על 196 כרגע), אלא גם ימשיך הלאה אל עבר השקיעה עם חבריו לטריו. ניחוש: 2:4 ספרס (סמי)

מלחמת האק-א-שה: שיא זריקות העונשין לשחקן בסדרת פלייאוף עומד על 79 בחמישה משחקים, 97 בשישה משחקים, ו-100 בשבעה משחקים. דיאנדרה ג'ורדן כל כך חיוני לקליפרס – כשגריפין נעדר, הוא אפילו סיפק לגיטימציה לקיטורים התורנים של דוק ריברס ("הוא צריך להיות שחקן ההגנה של העונה") - שהם יצטרכו אותו על המגרש המון. אחוזי הקליעה של דיאנדרה ג'ורדן מהעונשין כל כך גרועים, שהספרס ירצו אותו על העונשין המון. הקבוצה של פופוביץ' עשתה בשנים האחרונות את המסלול משנואת הקהל לחביבת הקהל, אבל אחרי שכבר שלחה את ג'וש סמית' לעונשין 26 פעמים, תהיו מוכנים לחזור לתעב אותם כאשר דיאנדרה יאתגר את השיאים הללו ואת שעות השינה שלכם, בעקבות חיבוקים מרגשים ואוהבים מצד ג'ף איירס וארון ביינס. ניחוש: 2:4 ספרס (ערן)

5 ממפיס גריזליס – 4 פורטלנד טריילבלייזרס

בלילות של: ראשון, רביעי, שבת הבאה, 27.4, 29.4, 1.5, 3.5

גרין, באטום ומארק גאסול בריקוד עממי פורטלנדי-גריזלי (רויטרס)

לעשות סל מקאלום: כשהוא נבחר בדראפט דיברו על השוואות לדמיאן לילארד – שניהם סקוררים נמוכים מאוניברסיטאות קטנות, והיו אמורים להרכיב יחד קו אחורי להרבה שנים. אבל ההתחלה של סי.ג'יי מקאלום ב-NBA היתה תערובת של חוסר דקות, חוסר ביטחון ופציעות. בסופו של דבר, אחרי הפציעות של ווס מתיוס וארון אפללו, מקאלום קיבל הזדמנות והתחיל לעשות את מה שהוא יודע – להפגיז: באפריל יש לו 15.6 נקודות ב-53 אחוז מהשדה ו-41 אחוז מעבר לקשת. כאשר מייק קונלי או טוני אלן יוציאו את המעיים של לילארד, לבלייזרס יהיה קשה מאוד להשיג נקודות מהקו האחורי, ומקאלום יצטרך לקחת אחריות בהופעה הראשונה שלו על הבמה הגדולה ביותר. לצערו זה לא ממש יספיק. ניחוש: 2:4 גריזליס (ערן)

ג'ף המרגש: אחד הטריידים הגאוניים העונה הביא לגריינדהאוס בממפיס את ג'ף גרין. הבחור היה כל כך מיוסר בבוסטון וכבר הודיע שיוותר על אופציית השחקן בעבור קבוצה תחרותית, ואז קיבל מענה לתפילותיו ונשלח למקום האידיאלי עבורו. האורך שלו, והיכולת לקלוע שלשות גדולות ולהטביע בפרצופם של אנשים, היו מה שחסר לממפיס בכל הזמן הזה – והעובדה שאחרים לוקחים את עול המנהיגות והאגרסיביות בהתקפה, היתה בדיוק מה שחסר לגרין כל חייו. הגנתית, הוא הנקודה החלשה בחמישייה הגריזלית, אבל ממילא קשה למצוא מישהו שישתווה לארבעת הרוצחים האחרים, עם סכין בשיניים וגולגולת מלאת שכל. פורטלנד הפצועה לא תאיים אבל היא עדיין קבוצה איכותית שמאומנת על ידי גאון כדורסל, אחלה תרגול לקראת הזוועות שמחכות לממפיס בהמשך. אם גרין יצליח לשחזר אפילו קצת מהפלייאוף האחרון בו השתתף (20.3 נקודות, 5.3 ריב' ובעיקר 45.5% מחוץ לקשת שישמשו כוויאגרה טבעית לגריזלים), ממפיס תהיה בעיה רצינית מאוד לכל מי שייתקל בה. ניחוש: 1:4 גריזליס (סמי)

ערן סורוקה, סמי זליקסון

1 אטלנטה הוקס – 8 ברוקלין נטס

הלילות של: ראשון, רביעי, שבת, 25.4, 27.4, 29.4, 1.5 (שיטת המשחקים: 2, 2, 1-1-1)

מרוויח הרבה, מובס הרבה. ג'ו ג'ונסון מול קארול וקורבר מהאקסית (Getty Images/אימג'בנק)

שברי את הטלוויזיה ובואי נלך לישון: 175 משחקים העונה ב-NBA נגמרו בהפרש של 20 נקודות ומעלה – הנטס היו מעורבים ב-18 מהם, יותר מאשר כל קבוצה פרט לקליפרס (שניצחו ב-17 והפסידו ב-2) והניקס (הפסידו ב-19, נחשו לבד בכמה ניצחו). לחבורה הסכיזופרנית של הולינס היו 5 ניצחונות גבוהים אבל גם 13 תבוסות שכאלה, כאשר חמש הקבוצות היחידות הנוספות שהגיעו למספר דו ספרתי היו הלייקרס, הוולבס, הסיקסרס, הניקס וההורנטס. שתיים מהתבוסות הללו, אגב, הגיעו בשבוע האחרון של העונה, כשהנטס זקוקים לכל פוזשן כדי להישאר בתמונת הפלייאוף. מקבוצה עם ג'ו ג'ונסון, דרן וויליאמס, ג'ארט ג'ק וקווין גארנט עד האולסטאר, הייתם יכולים לצפות לקצת יותר אופי. ניחוש: 1:4 הוקס (ערן)

שורף לי את קצה היד: מפגש הקצוות של המזרח הוא גם מפגש קצוות כלכלי, שכן שלישיית העושקים הראשית של ברוקלין (ג'ונסון, לופז ווויליאמס) מרוויחה לבדה 324 אלף דולר יותר מכל הסגל של אטלנטה. במסגרת הקוטביות בין שתי הקבוצות נכנסים גם המצ'אפים בין שניים מגדולי האנדר-אצ'יברים של הליגה – 7 פוטר עתיר כישרון וקואורדינציה ורכז מושלם בגודל וביכולות, שמדגמנים חוסר יכולת לתעל את כל הפלוסים שלהם לטובת קצת הישגיות – שיפגשו צמד גבוהים אנדרסייזד, ורכז שאף אחד לא באמת ספר עד העונה, ויקבלו מהם בית ספר. לפני כמעט 3 שנים, שתי הקבוצות ביצעו טרייד ששלח את ג'ו ג'ונסון והחוזה העצום שלו לברוקלין בתמורה ל-5 שחקנים (כולם כבר לא באטלנטה), ובחירת דראפט שהלכה בכלל לניקס. מה שנשאר להוקס הוא הזכות להחליף בחירות עם ברוקלין, ומאחר ואלה התעקשו להיפלט מהלוטרי ביום האחרון של העונה הסדירה, צפו לתצוגת כעס אימתנית של ההוקס. ניחוש: 0:4 קליל וזריז (סמי)

2 קליבלנד קבאלירס – 7 בוסטון סלטיקס

הלילות של: ראשון, שלישי, חמישי, 26.4, 28.4, 30.4, 2.5

אייזיה עוקף את מוזגוב ושאמפרט בדרך לאסיסט ההוא השבוע. נראה אותו מול קיירי (רויטרס)

אולד סקול! בהיעדר ערך תחרותי לסדרה, אותה רצו לקבל בקליבלנד באופן די מוצהר בחודש האחרון, הדבר היחידי שמגרה את הדמיון בסדרה הזו הוא 4-5 מפגשים בין שני גארדים עתירי כישרון, שיגלו לראשונה בחייהם איך נראה כדורסל פלייאוף. מאז שקיירי אירווינג הבין את מקומו בהיררכיית הקאבס, החיים יפים לכל המעורבים בדבר. בניגוד לעמיתיו לתפקיד הרכז הסקורר, המספרים שלו לא משתנים כמעט בכלל בין ניצחונות להפסדים, הוא קולע באחוזים הטובים בקריירה מהשדה ומחוץ לקשת, והעובדה שיש מנהל משחק ומנהיג טוב ממנו (אחד, לברון) עושה לו ולקבוצה רק טוב. מנגד, אייזיה תומאס קיבל משמעות חדשה לחיים כשנשלח לבוסטון ביום הדדליין המשוגע. חביבו של ביל סימונס קולע 19 נקודות ב-26 דקות בלבד לערב, ולראשונה בקריירה גם גרם לחבריו להיראות משמעותית יותר טוב, ותוגמל על כך בגיחה לפלייאוף ואולי גם בתואר השחקן השישי של השנה. לסלטיקס (שבאופן משעשע למדי היו היחידים שניצחו את הקאבס באפריל, ועוד פעמיים – למרות שמול הרכב חסר מאוד) אין סיכוי להפריע ללברון ושות', אבל הרכזים יתנו לנו סיבה לחכות למפגשים ביניהם. ניחוש: 0:4 קאבס (סמי)

הראסטה משחק: בעונתו הראשונה במכבי תל אביב, עוזר המאמן דייויד בלאט פגש את הפועל חולון עם קורי קראודר. בעונתו הראשונה ב-NBA, המאמן דייויד בלאט פוגש את בוסטון סלטיקס עם הבן של קורי קראודר. הוא חייב להרגיש זקן, קואץ' בלאט, אבל גם קורי ג'יי קראודר, איש הראסטות של בוסטון, יכול להוריד לו כמה ימים מהחיים. ג'יי הוא שחקן חסר עמדה, שיכול לשמור על כמה עמדות בשילוב של אגרסיביות וזריזות, ללכת מכות מתחת לסל או לקלוע את השלשה שמבטיחה את המקום של בוסטון בפלייאוף. הבחור שהגיע מדאלאס בעסקת רונדו הוא לא הכדורסלן הכי מלוטש שראיתם, אבל מדובר בחיה רעה ובשחקן שמשאיר את הכל על המגרש. ניחוש: 1:4 קאבס (ערן)

3 שיקאגו בולס – 6 מילווקי באקס

הלילות של: שבת, שני, חמישי, שבת הבאה, 27.4, 30.4, 2.5

רוז הולך באוויר בין ביילס ליאניס (Getty Images/אימג'בנק)

בית חוץ: למיטב ידיעתנו זו תהיה הסדרה הראשונה, לפחות בעידן המודרני, בה קבוצה אחת תארח את כל המשחקים. וויסקונסין זו מדינה של פוטבול, של גבינה, של כדורסל מכללות, אבל כדורסל מקצועני ברמה גבוהה אין שם כל כך. מאז 1990 הם עברו רק פעם אחת סיבוב בפלייאוף – בימים העליזים של טריו קאסל, ריי אלן וגלן רובינסון תחת ג'ורג' קארל, בהם ג'ורדן השאיר אחריו מזרח שנראה פתוח לגמרי. כיום ה-BMO בראדלי האריס סנטר נקרא גם "United Center North" הודות לכך שהמרחק בין הערים זהה, פחות או יותר, למרחק בין אשדוד לחיפה, ואוהדי שיקאגו נוהרים בהמוניהם צפונה, אפילו בלי שעמותות מסיעות אותם באוטובוסים. לתחושת הביטחון של הבולס זה לא יזיק, ואחרי טראומות מסוגים שונים בשנים הקודמות, הם יצטרכו ביטחון. ניחוש: 2:4 בולס (ערן)

רוז גארדן: במשוואה של שיקגו יש שני משתנים מאוד חשובים. ראשית, דריק רוז צריך להפיק את לקחי ריצת הפלייאוף הקודמת בה לקח חלק פעיל באמת (וחירב את גמר המזרח בחדירות ראש בקיר אינסופיות ובהטחת לבנים משלוש) ולהבין שאפשר לחלוק את הכדור עם יצרני נקודות אחרים, כמו גם ששחקן כמוהו, שקולע ב-28% מחוץ לקשת, לא צריך לזרוק מעל ל-5 שלשות לערב. המשתנה השני הוא היכולת להפעיל את ג'ימי באטלר במידה מקסימלית. בהתחשב בעובדה שהסלעים של הקבוצה הם צמד גבוהים שאחד בן 35 והשני מתמקד העונה באסיסטים, הסוס הצעיר של הבולס, בעונת קריירה (20 נק', 5.8 ריב', 3.3 אס', 1.8 חט' ואחוזי שיא) צריך לשאת בעול, כדי לשמור על רעננותם של שאר חבריו לחמישייה. עם שמירה על שני העקרונות האלה, הבולס יכולים בכיף לאיים על כתר המזרח. יאניס ו-MCW, העתיד ארוך הגפיים של הליגה, יזכו לטעימה ראשונה של פלייאוף וינסו להפריע עם מקסימום היילייטס. ניחוש: 2:4 בולס (סמי)

4 טורונטו רפטורס – 5 וושינגטון וויזארדס

בלילות של: הערב (19:30), שלישי, שישי, 26.4, 29.4, 1.5, 3.5

בראדלי ביל מול דמאר דרוזן. הפעם הראשונה, של שניהם, היתה נהדרת (רויטרס)

שוטינג סטארס: שחקנים בהופעת פלייאוף ראשונה עלולים להסתנוור ולא להציג את היכולת המקסימלית שלהם. לבראדלי ביל ודמאר דרוזן שכחו לספר את זה, כי שניהם נתנו פלייאוף נפלא, גם אם הצלחה מסחררת לא היתה לקבוצתם. עם 19.2 נקודות, 5 ריב', 4.5 אס', 1.6 חטיפות ו-41% לשלוש, קשה היה להאמין שביל היה רק בשנתו השניה בליגה. דרוזן הגשים את הפנטזיות לרפטורס עם 23.9 נק', 4.1 ריב', 3.6 אס' וכמות הארדנית של זריקות עונשין. שניהם קצת נסוגו השנה, גם בגלל פציעות שגרמו להם להחמיץ כרבע עונה, וירדו בממוצע הנקודות למשחק; דרוזן גם איבד את תג הפרנצ'ייז פלייר לקייל לאורי הנפלא. שניהם ירצו לשחזר את ההתעלות מהאביב שעבר, והראש בראש של שני הגארדים עתירי הכישרון האלה צפוי להיות מרתק כמו הסדרה. ניחוש: 3:4 רפטורס (סמי) 

ג'אמפ, ג'אמפ: הקרב היחיד בסיבוב הראשון בין שתי קבוצות שלא ניצחו ביותר מחצי ממשחקיהן בשנת 2015 (הוויז 25:25, הרפטורס 27:24; רק ברוקלין ומילווקי שותפות להישג מבין קבוצות הפלייאוף), כפי שאתם מתארים לעצמכם, לא עומד להיות הדבר הכי סקסי בפלייאוף 2015. מה שכן, אם אתם חובבי הטעיות בזריקה, הרפטורס היא הקבוצה שלכם – שניים משלושת השחקנים המובילים בליגה בקטגוריית "סחיטת עבירות בזריקה" מגיעים משם: לו וויליאמס עשה זאת 102 פעמים, דמאר דרוזן 85 (רק הארדן ו-ווסטברוק עשו זאת יותר מ-58 פעמים חוץ מהם). בראדלי ביל וג'ון וול - אל תקפצו למסקנות. ניחוש: 2:4 לקבוצה שהחליפה לוגו לפני תחילת הפלייאוף – וושינגטון – על פני זו שתחליף לוגו בעונה הבאה (ערן).