אחרי שראיתי היום פרסומים רבים בפייסבוק על פטירתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל , הלב שלי התמלא בדמעות והרגשתי שחתכו לי אותו לשניים .
הסיבה העיקרית היא שזה החזיר אותי לבערך שנה וחצי אחורה , פטירתו של סבא שלי זכרונו לברכה .
אדם דתי , צנוע , יראה שמיים , עניו , אוהב כל אדם , לא עשה איפה ואיפה , מלאך , אדם ש=כ=ו=ל=ם אוהבים , היה משכין שלום בכל בית , מארח בכל טוב את כל אורחיו , מזמין אנשים אליו הביתה לאכול , מה אני אגיד לכם , טיפת רוע לא הייתה בו .
ולא ,אני לא אומרת את זה בגלל שזה היה סבא שלי ,אני אומרת את זה בגלל שככה אני ועוד הרבה אנשים הכירו אותו ..
בקיצור , זה החזיר אותי לאותו יום אכזר , אותו יום שחור שלא אשכח לעולם !!
אותו היום שלראשונה בחיי מישהו קרוב אליי נפטר, אותו היום שלראשונה הרגשתי כאב אמיתי מהו , אותו היום שלראשונה ראיתי את אבא שלי בוכה ונשבר.
באותו הרגע שהודיעו לי שסבא שלי נפטר , פרצתי בבכי כמו ילדה קטנה ,נפלתי על הרצפה ורק אמרתי להורים שלי : " תגידו לי שזה לא נכון בבקשה אני מתחננת " , לא הצלחתי ללכת , הרגליים שלי רעדו , והלב ? הלב שלי כבר היה שבור לרסיסים קטנטנים .
נכנסתי למכונית עם הוריי , אבא שלי בכה כמו תינוק , אמא שלי גם כן ..
אבל ניסיתי לנחם אותם ואמרתי להם שהוא כבר היה מבוגר ( גיל 87) , הספיק לראות נכדים ,נינים , חתונות , ברי מצוות וכו' , למרות שבתוך תוכי פשוט הרגשתי את הלב מתמוסס לי בתוך הגוף .
אני לא יודעת כמה מכם היו בהלוויות , אבל לי זאת הייתה הפעם הראשונה . ולא סתם הפעם הראשונה , זו הייתה ההלוויה של סבא שלי האהוב . הייתי בשוק ובהלם טוטאלי . אני לא רוצה לחצות את הגבול , ולספר את מהלך ההלוויה וכו' ומה הרגשתי שם , אז את זה אשמור לעצמי .
מהרגע שבו הגענו לבית העלמין , עד הרגע שבו עזבנו את הקבר , הרגשתי שאני לא באמת נמצאת שם , שהכל זה רק עוד חלום רע שייגמר עוד מעט . הרגשתי שהגוף שלי שם , אבל הלב והנשמה במקום אחר , הם הלכו לי עם סבא .
וואו,כמה אנשים באו וכיבדו את סבא שלי בהלוויה, המון המון אנשים !! זה רק הראה לי כמה סבא שלי היה חשוב לכולם , כמה כולם אהבו אותו , ואיזה אדם יקר איבדנו .
זה היה לי הדבר הכי קשה שחוויתי עד היום , זה השאיר אותי מצולקת ומזועזעת , מלאה בזיכרון מר ורע מהיום הנורא ומהשבוע האכזר שעבר עליי .
ואני ? אני עד היום לא מעכלת שזה באמת קרה, אני עדיין חושבת שעוד רגע הוא יבוא אליי , ינשק לי את הראש , יברך אותי ויכין לי תה כמו תמיד .
עוד דבר , בערך בשנתיים האחרונות , קצת איבדתי את האמונה ביהדות , התביישתי בזה ולא סיפרתי לאף אחד .
אני הרי באה מבית מאמין מאד , חצי ממשפחתי חרדית ודתית . הערה קטנה: אני מסורתית , לא דתייה .
האמונה נחלשה אצלי , והרגשתי איך לאט לאט אני משקרת את עצמי יותר ויותר והרגשתי פשוט צבועה עם עצמי .
למרות ששמרתי שבת שנה שלמה לאחר פטירתו של סבי , בערך שנתיים הרגשתי את ההתרחקות שלי מהדת ומהאמונה.
והיום , הרגשתי איך הכל צף אצלי מחדש , איך החיבור ליהדות מתחיל להתאחות , איך אני מתחילה לחוש שוב את האמונה שהייתה חסרה לי , איך הכל מחזיר אותי לשנה וחצי אחורנית , כמו במכונת זמן.
איך שוב הלב שלי נחתך לשניים והכאב העצום ממלא אותו, ואני ? אני שוב הרגשתי איך חזרתי לעצמי והדת והאמונה שבים אליי .
ברוך דיין האמת .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
