סתם עוד בלוג רגיל

הרהורים ומסקנות מהשבוע האחרון

עוד שלושה ימים (יום ג')

אל תמהרו להענות להצעה מחבר שמאוד לוחץ, יש לחשוד במניעיו כי כנראה קיימת עובדה הנסתרת מעינייכם. "מורן, רוצה לבוא איתנו לאדוארד? בית קפה ממש ממש טוב בראשון, כדאי לך" אמרה לי נופרי באותו ערב בקול מלא ציפייה והתרגשות (אז מה אם זה היה באייסיקיו, היה אפשר לחוש בזה). עוד לא הספקתי להתנגד והיא כבר שכנעה אותי. כנראה שגם אלכס, דור ושני עברו תהליך דומה כי כולם נמצאו באוטו כשנכנסתי. הגענו למקום, ובעודנו מתיישבים לשולחן קלטו אזני כולנו שיר יהודים, כולנו פרט לנופרי שהסתירה פנייה מאחורי התפריט והשיבה בקול מופתע להערתינו "אה.. לא שמתי לב בכלל." איזה צירוף מקרים חשבנו לעצמינו, בדיוק כשנכנסנו. אוו כמה שטעינו. לא צירוף ולא נעליים. שהינו במקום שעתיים לפחות כאשר מושמע שיר יהודים, שיר אחר, שיר יהודים, לסירוגין. נופר ניסתה להכחיש כל קשר לתופעה המשונה אך לשווא, אף אחד לא האמין לה. הילה ואלדר הגיעו יחד, שני התחילה לצייר. יותר מדיי לערב אחד. דברים משונים קורים באדוארד. את המסקנות תסיקו בעצמכם.

עוד יומיים  (יום ד') 

ערב שירה אצל נופרי. אווירה תרבותית באוויר. כל אחד הביא כמה שירים נבחרים שכתב או שאהב והקריא. לא הספקתי להקריא את שלי אז בכדי לנחם את עצמי אכתוב אותו כאן (נכתב לפני כשנתיים וחצי בהשראת אחד שאין סיבה להזכיר את שמו)-

              ' מדוע הגעת למקום בו הכל חשוך פרט לניצוץ הבוהק בעיניי?

               מדוע נכנסת לסיוט כאן הכל אבל מלבד החיוך המתוק על שפתייך?

               איך אהבת בעולם שכולו שנאה זולת האש הבוערת בליבך ?

               כיצד עברת בשערים?

               הכניסה אסורה למלאכים.

     כל כך חזק אתה שהצלחת להוציא את שנינו מכאן,

        כנגד כל הסיכויים העלת אותי לחלום איתך בגן

               צר לי מלאך שלי

               אזל הזמן

               התפקיד מחייב

               אני אשת השטן.'

 אגב, ורד כותבת ממש יפה. מומלץ לקרא בתקווה שתסכים. 

 העפנו את עצמנו מהבית של נופרי לגן הקרוב בשכונה החדשה, שם גילו השמים לפנינו מחזה מדהים ביופיו. הילת ירח. מסתבר שכך זה נקרא. (מיותר לנסות לתאר איזה יפה זה או כיצד זה נוצר כשיש קישור שעושה את זה הרבה יותר טוב ממני). מוזר היה לגלות לאחר שעה של התבוננות כי כל אותו הזמן ישבנו על משטח בצורת עיגול שתאם את עגול ההילה כאילו היה צילו.

היום הגדול (יום ו')

ציפיתם למשהו גדול כזה? מפתיע? מרגש? כן גם אני ציפיתי. הייתה מסיבה "סינית" אצל רותם . מאוד מושקע אבל בכל זאת קצת מאכזב. הקטע שאם היא הייתה נחגגת ביום אחר תחת כותרת של 'עוד מסיבה רגילה' נראה לי שהייתי נהנית יותר אבל כל עוד היא מוגדרת כהמסיבה של הסילבסטר (וגם סינית בנוסף לכל) קנה מידת ההנאה מעלה את הרף והנאה של 30 נשארת 30 אך היא כבר לא טובה כשהייתה פעם.עדיין תוהה אם הבעייה היא אצלי או שיש בזה הגיון.

היום שאחרי (יום שבת)

אמי גמרה אומר בליבה לחגוג בדרך כלשהי את גיוסי לצה"ל ויהי מה. לאחר שדחיתי כל רעיון שהציעה (היא רצתה ללכת איתי למועדון. "למה לא?" היא שואלת אותי. מה אומרים במצב כזה למען השם?!...), לא נותרה לה בררה אלא לערב את המשפחה. וכך מצאתי את עצמי בפיקניק משעמם אך רווחי למדיי (אלפיים ש"ח פלוס מתנות לא מקבלים כל יום). לתלות על עצמי שלט המספק פרטים כמו לאן מתגייסת, האם מרוצה מהתפקיד, האם מתרגשת וכו', היה חוסך לי המון. לסבתא לעומתי לא נמאס לחזור על עצמה ושוב מצאתי את עצמי מאזינה לסיפורי "כשהיית תינוקת איך אהבת אותנו, לא רצית ללכת הביתה, כל פעם שהייתי מסובבת את העגלה בפנייה לבית שלכם היית מתחילה לבכות." היא לא שוכחת להזכיר בכל פעם מחדש את העובדה שלהם הייתה טלוויזיה בבית ולהורי לא, אבל משום מה היא בוחרת שלא לראות את הקשר הישיר בין עובדה זו לסיפור שזה עתה סיפרה. בדקה שהחלטנו לעזוב: "אם תקשיבי לסבתא שלך את עוברת את הטסט!" ואז היא מתחילה לזרוק כל מיני עצות שימושיות על זה שצריך להסתכל במראות ולהאט לפני מעברי חצייה.

את היום הארוך קינחתי בבאולינג. הקשיבו לאירוע המוזר שארע (ולמרבה הפלא לא עוסק כלל בבאולינג)- דור, נופר ואני עומדים מדוכאים מול מכונת המגירה שדוחפת חצאי שקלים."אזלו כל האסימונים" כתבה לנו ברשעות מכונת הפריטה. כל כך רצינו לשחק. "אילו היה לנו חצי שקל" אמרתי "אילו רק יכולנו להזיז דברים בעזרת כוח המחשבה" אמרה נופר "טלקנזיס" חתם דור את השיחה והזיז את ידיו בצורה אנכית מול המטבעות. ובאותה השנייה-'בום שלופ פאף', המוני חצאים מקשקשים את דרכם אל פתח המכונה. תומר ושני ניגשים, סימני שאלה על פניהם. כולנו מתחלקים בכסף ובהתרגשות מתחילים להשחיל לחריצים. מטבעות באים מטבעות הולכים עד שנגמר. "אויי.." כולנו נאנחים בעצב. הלוואי והיה לנו עוד חצי אחד! הלכתי למכונה הסמוכה ולתדהמתי חיכה לי מטבע מבריק בתוך לועה. הכנסתי לחריץ, שוב קשקוש, מתחלקים ושוב חוזרים לעניינים. אמנם לא הרווחנו פרוטה בסופו של דבר, אבל שיחקנו כ20 דקות בלי להוציא חצי שקל מהכיס שזה בהחלט הישג ראוי לשבח (היחידים שסבלו מכל העיניין היו העובדים שרצו ללכת הביתה לישון).

אי שם בפלאנט באולינג שבראשון שוכנת לה מכונה מופלאה, בקרו אותה בהזדמנות ומסרו ד"ש.

מחר טסט!!! הלוואי והמון אנשים יקראו את הפוסט שלי כדי שאוכל להפריך אחת ולתמיד את האמונה התפלה ש"אסור לספר", אה כן ואני צריכה גם לעבור, פרט שולי...