סתם עוד בלוג רגיל

עוצרת בעד סימני השאלה לרוץ אל סוף שורותיי

מחניקה לתוכי את הבכי כי מאסתי בדמעותיי

מזרימה חד כיוונית מידע , את היפה מראה ואת המכוער מסתירה

בונה לעצמי מציאות מרומה, מחסירה בשוגג לבנה, מתמוטטת, בונה, שוב מחסירה, וממשיכה במלאכה למרות שיודעת כי לעולם תהיה האחת חסרה.

אם החלום אינו חטא על שום מה העונש?

אם כולם עודם סביבי על שום מה הבדידות?

עיניהם מטה תרות בקדחנות אחר המפתח לחופש. אם לרגע היו מישרים מבט היו נוכחים לדעת כי אין כלל סורגים סביבם.

כי בכך שניתנו לנו הבינה האלוהית והיצרים החייתיים בגוף אחד נשלל מאתנו האושר אוטומטית ונועדנו לכישלון ומזוכיזם.