זה התחיל מהאתר הכי דוחה בעולם שנכנסתי אליו שוב ועדיף שלא אומר מה ראיתי שם.
וזה המשיך בעוד שיברון לב ועלבון צורב.
אני לא יודעת אם לבכות או לצחוק כבר. קשה לי להאמין שכל הדברים האלה קורים לי כל הזמן. זה לא מגיע לי.
כאילו זה לא מספיק שיעל ושושי ניתקו איתי קשר,
ובמהלך השנה החולפת גם כמה שלא הגדרתי כחברים קרובים אבל היו קרובים אלי יחסית, בין היתר: ציפי, אבי, אופק, מאיה, אביגיל וזה רק על קצה המזלג. כולם עזבו.
עכשיו גם חנן. היחידי שבטחתי בו.
כך התנהלה השיחה בפייסבוק:
הוא: "כואב לי להגיד את זה אבל אנחנו כנראה נאלצים להיפרד רוני... "
אני: "-למה? טוב חנן. מסתבר שאתה כמו כולם. כדאי שתזכור שאני היחידה שהמשיכה לדאוג לך ולהתעניין בך כשהיית במקום הכי נמוך, אבל כנראה שזה לא ממש מעניין אותך. שיהיה לך בהצלחה בהמשך הדרך"
הוא: "-אני זוכר את זה וזה כן מעניין אותי וגם לי זה קשה ככה לסגור את זה אבל את יודעת שזה מסוכן בשבילי להישאר בקשר עם אנשים שמשתמשים וכל זה, אני לא נהנה להיפרד ממך, זה לא עושה לי כיף או משהו את לא צריכה לכעוס עליי"
אני: "-טוב. אז ביי"
הוא: "ביי".
אתה אפילו לא ראוי שאני אלך לחתוך בגללך, חתיכת זבל לוזר.
אני מכירה אותך ואני יודעת שאתה אפס ושאתה לא תחזיק מעמד. אתה תחזור להשתמש. ואתה בחיים לא תמצא עבודה או תצליח להחזיק אותה יותר מיומיים. אתה הכי מוותר לעצמך שיש.
וכרגיל, הפסיכיאטרים והפסיכולוגים הופכים אתכם לאגוצנטרים שעסוקים רק בעצמם. אתם פתטיים. אתה פתטי. הם אומרים לכם לנתק קשרים כדי לשמור על עצמכם, ואתם מקשיבים כאילו הם אלוהים. אוי, ביג פאקינג דיל, אני מעשנת פעם ב, ממש איום ונורא. בניגוד אליך אני עושה משהו עם החיים שלי. אני הולכת לעבודה. אתה לא עבדת בחיים שלך. ואחרי שבוע עמוס בעבודה אני עושה מה שצריך כדי להירגע. הרווחתי את זה ביושר.
אז תנתק איתי קשר, קדימה. אני היחידה מכל ה'חברים' שלך שהייתה איתך כשהיית סגור באשפוז אחרי שניסית להתאבד. לי לא היה אכפת שאתה עשוי 'להשפיע עלי לרעה', וגם כשכולם אמרו לי להתרחק ממך לא הקשבתי. כי אני לא כלבה שדואגת רק לעצמה כמוכם. אתם לא מסוגלים להתמודד עם כלום ומתחבאים מתחת לשולחן. אתם לא ראויים להיות איתי בקשר. ויודעים מה? אין לי אפילו שמץ של ספק - בעוד כמה שנים אתם תשמעו עלי ותכירו את השם שלי היטב, כולם יכירו. כי אני אגיע רחוק, ואני לא יודעת איפה אתם תהיו. סביר להניח שתמשיכו להתחבא מתחת לשולחן. לכו תקנו לעצמכם עמוד שידרה במקום לבזבז כסף על פסיכולוגים, כמה עלובי נפש אפשר להיות?
ולמרות שכל כך הרבה אנשים בגדו בי ככה, אני אמשיך להיות שם בשביל החברים שלי כשהם יהיו בתהום. כי בניגוד אליכם אני דואגת גם לסובבים אותי ולא רק לעצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קורנליה שדה אדומה