הודעות על פטירתה של

אפשר לומר שניתקתי קשר עם אחרון החברים שנותרו לי מס.אמיט.

אין כאן תחושת שיחרור או משהו גרנדיוזי, פשוט הרגשה שזה נכון.

אחד אחרי השני הקשרים נגמרו, לרוב לא יפה.

היה את ח' האקס שלי שדפק לי מכות וירק עלי באמתלה של "אני הומלס מסכן ומסומם בלי כסף ואני עושה את זה רק כי אני אוהב אותך", 

הבחור חושב שהוא הומלס מכיוון שבבית שלו לא מוכנים לסבול אותו מסומם ואלים (הוא עושה שם טרור), אז שיחררו את הילד המגודל לדרכו, למרות שהוא חוזר לשם מתי שבא לו ומקבל מהם אלפי שקלים מדי חודש, ולטמבל עוד היו טענות כנגדם.

הסיבה שהוא הכה אותי וירק עלי באמצע הרחוב הייתה שיותר לא הסכמתי לקנות לו דברים והצגתי בפניו את העובדה הפשוטה - יש לו יותר כסף מלי, כי הוא מבקש מאנשים וגונב מאנשים, למרות שהוא לא עבד יום אחד מחייו,
ואילוא אני שעובדת ומתאמצת בשביל הכסף נשארת עם פחות ממנו בכיס ואמורה לפרנס אותו, על הדרך השחלתי גם את העובדה שהביך אותי לראות אותו אלים מקלל ומכה את המשפחה שלו, ובום יצא מהבחור כל הרפש,

חושב שהוא כוכב רוק אבל הוא סתם ילד פתטי עם גיטרה

הוא צעק עלי בעודו יורק ביסלי שגנב קודם "אני גאון"

אני זוכרת ששאלתי אותו אם הוא כזה גאון איך אין לו כסף לפלאפל

אני זוכרת שישבתי רועדת ובוכה ולבד על המדרכה, בעוד הוא במבט זחוך מקלל להנאת הקהל שנהנה מהמחזה את השוטרים, והמוכר נותן עדות לשוטרים
ואחרי זה הוא צעק לי מהניידת  "אני אוהב אותך רוני אני אוהב אותך" ובוכה, כאילו הוא בסרט קולנוע

ואז יש גם את כל השאר

את ר' ששקע בפסיכוזה ולא יוצא יותר מהבית

ואת י' ואת ש' שהיו חברות שלי עד שהגעתי למסקנה שהן מייגעות ולא במיוחד חכמות.

ועם י' היא האחרונה שניתקתי קשר לפני כמה ימים, אין לי כוח להסביר אבל הקשר איתה נהיה מאוס כי כל השיח איתה הוא למעשה מונולוגים ארוכים שלה עם עצמה שהתקציר שלהם הוא "אני ואני ואני ואני",

היא מנתחת את עצמה כל הזמן פסיכולוגית, ואת הקשר שלה איתי, כל הזמן יחסינו לאן כאילו אנחנו זוג נשוי,

היא גם מקנאה בי וגם מאוהבת בי לסירוגין

וזה נהיה מעייף

כל יום אני מתעוררת ל-30 הודעות חדשות ממנה בוואטאספ, של מונולוגים ארוכים ומשמימים

אני שונאת אנשים כאלה

ומתביישת בעובדה שהייתי כזו בעצמי

כי זה מה שעושים מקומות כמו ס.אמיט לאנשים

ובכלל טיפולים פסיכולוגים אינטנסיבים לאורך זמן.

הם הופכים אנשים למרוכזים בעצמם, לנרקיסיסטים ואגואיסטים, אנשים לומדים לוותר לעצמם ולחשוב שהם נורא מסכנים ונורא מיוחדים ונורא מעניינים,

למרות שחבר'ה אתם בדיוק כמו כולם והשמש לא זורחת לכם מהתחת

אתם לא כאלה מעניינים

לכולם קשה ולכולם מחורבן

deal with it

די 

לא יכולה יותר לשמוע את הז'רגון הזה שס.אמיט הכניס להם לראש בזונדה דרך האף - כל היום מילים כמו - להכיל, טריגר, הצפה רגשית, טראומה,

למען השם 

זה מגוחך

ואין איתם שום שיח אחר ושום עניין והכל מעיק ומעייף

פשוט גיליתי שעם אנשים אחרים הרבה יותר נעים לי

אז הי הו

היו שלום ותודה על המיגרנות

החיים בחברתכם היו מיגרנה אחת ארוכה