הודעות על פטירתה של

בן 50 כמעט.

וכאילו

מה זה "לצאת" איתו.

אני נפגשת איתו לפעמים בהיעדר ברירה. ומה זה "בהיעדר ברירה", כלומר שהוא לא דורש ממני כלום. זה מה שיפה. וזה מה שמכוער.

שתינו יין ובירות ואני גם עישנתי ג'וינט בים. ואז מצצתי לו במגלשה בחוף ירושלים בת"א. אני מקווה שאפחד לא ראה. אבל הייתי חרמנית, אני מודה. טיפ לגברים: רוצים לחרמן בחורה - תנו לה יין.

אבל בנוסף הייתה לי חרדה ורציתי ללכת הביתה. החשיש לא בא לי טוב והלב שלי דפק מהר. החיים לא באו לי בטוב. נסעתי הביתה והלכתי לישון בארבע או משהו בבוקר.

יש כמה נקודות שמעצבנות אותי בצייר המבוגר. למשל זה שהוא אוהב אותי. חחח אבל לא רק זה. למשל לפני זה לקחתי אותו לאיזור מפוקפק בעיר כדי לקנות חשיש (כי נמאס לי מירוק) ובזמן שחיכינו לדילר הוא כאילו עמד שם כמו גולם ודיבר בקולי קולות על זה שאני קונה חשיש. תוך כדי שיש ניידות משטרה באיזור. ואחרי זה הוא עשה מזה סיפור ואמר "אף פעם לא הייתי בעיסקת סמים" ושזה סם מסוכן (תוך כדי שהוא שותה אלכוהול) וזה הרגיז אותי.
ואז כשעישנתי הוא אמר שהוא מתמסטל מהריח ואין דבר כזה להתמסטל מהריח. לא יודעת בדיוק מה אני עושה איתו. הוא גם היה עצבני וקצר רוח רוב הערב. עד לסוף כשזרמתי איתו ואז הוא נרגע. בקיצור אין לי כוח. לא אליו ולא לאפחד אחר. דווקא העו"ס שיצאתי איתו כמה פעמים מוצא חן בעיניי. אבל נראה לי שהוא לא מספיק בקטע. אנחנו בקושי נפגשים. הוא גר רחוק בדרום ובסופ"שים רק הוא בברחובות, גם לא ממש קרוב. וזאת עוד סיבה שלא יוצא לנו להיפגש. והוא גם טוען שאני לא יוזמת מפגשים. בולשיט. בלי קשר אני מעדיפה גברים מובילים. אני לא מוצאת אף אחד שכיף לי איתו.
וגם אין לי חברות יותר. ניתקתי קשר עם החברה האחרונה שלי. היא שלחה לי אתמול שנה טובה ואפילו לא עניתי. אני שונאת את כולם. אני נשמעת כמו בת 16. מתי אני אתבגר. אף פעם. החיים שלי ריקים. הריקנות תמיד נוכחת. הריקנות היא הדבר היחידי שנוכח. כל השאר... לא מורגש.