הודעות על פטירתה של

על שנים בהן הייתי נרקיסיסטית ומרוכזת בעצמי עד גועל

כשחשבתי שכולם אשמים לי ועושים לי

כשלא מספיק ניסיתי

ולא מספיק רציתי

כשהייתי אלימה

ומאשימה

סליחה.

היום הימים ריקים

מוקדשים ברובם לבעלי חיים

לשרקנית שלי ולאוגר ולכלבה שלי ולחתולה מהגינה ולגור מהגינה

זה נשמע כמו כלום אבל איכשהו זה גוזל המון זמן

הפחדים שלהם מובנים לי, העצבות המובנת בהם גם היא מובנת לי, וגם הערכתם לדברים קטנים כמו אוויר שמש אוכל ומים.

דרך אגב,

חזרתי לבכות לאחרונה.

נראה לי שזה טוב. כבר כאבו לי העיניים מרוב יובש. עכשיו אני בוכה כמעט כל יום.

אני מרגישה חמלה כלפי הקיום של עצמי.

וזה גורם לי לבכות.