הודעות על פטירתה של

לפני שבוע דיברתי בכלליות עם אמא שלי על זה שנוריד קצת מהלמוג'ין (מייצב מצב רוח) אבל לא ידעתי שהיא אשכרה התחילה לשים לי בקלמר-תרופות מינון נמוך יותר לפני כשבוע - ורק היום שאלתי אותה אם באמת היא הורידה במינון והיא אמרה לי שכן, ושהיא חשבה שידעתי.

(אגב הסיבה שאמא שלי עדיין שמה לי תרופות בקלמר למרות שאני בת 25 היא חלקית אשמתי וחלקית אשמתה, היא לא סומכת עלי עם הכדורים ולכן נועלת אותם בארון ומסדרת לי בקלמר למרות שהמון המון זמן אני בסדר ונורמלית).

ANYHOW היום הבנתי שאני כבר שבוע על מינון קצת יותר נמוך של הלמוג'ין ופתאום הכל הסתדר לי.

בשבוע האחרון היה לי טלטלות רגשיות, ומצבי רוח שהתחלפו כמה וכמה פעמים ביום, ממש כמו פעם, כשהייתי לוקחת טגרטול ולא למוג'ין (הטגרטול לא השפיע עלי בכלל). ושמעו, זה מרגיש טוב. אני מרגישה שחזרתי לעצמי. נכון שזה מעייף כשמצבי הרוח מתחלפים, וכשאני בדאון זה נוראי... אבל בגדול... אני מרגישה שחזר כל הצד הזה שלי שכבר התגעגעתי אליו - הצד שמרגיש ואינו זומבי. הצד המתרגש, התוסס, האנרגטי, הקופצני, המדבר בלי סוף. וזה חלק ממני. והתגעגעתי לזה.

אני חושבת שרק אנשים שנוטלים כדורים פסיכיאטרים יודעים מה זה להרגיש כמו זומבי נטול רגשות. רדום. משועמם. ואני לא רוצה לחזור לשם.

אמא שלי אומרת שזה לא עושה לי טוב ושאני יורדת מהפסים לפי דעתה, ושזה רק משינוי קטנטן במינון, אבל שיכנעתי אותה שזה בסדר והיא אמרה שאני ילדה גדולה ושאני אחליט מה טוב לי. אז אני אנסה להמשיך להוריד ונראה מה יקרה. אני מרגישה כאילו התעוררתי משינה של שנה שלמה וזה מרגיש נפלא.