זה בדרך כלל הסימן הראשון לכך שאני יוצאת מהדיכאון.
אני לא יודעת מה זה המצב רוח הטוב הזה, זה לא מתאים לי, זה מוזר. כל זה כי אני מורידה במינון של הלמוג'ין? זה כמו שאמר לי פעם דניאל שטיין (פסיכיאטר מתל השומר) - הכדורים האלה הם כמו קשירה כימית. מבחינת המערכת הפסיכיאטרית, אנשים כמוני היו צריכים להיות קשורים למיטה כל החיים. אבל מכיוון שזה לא אפשרי, קשרו אותי כימית, פיצצו בכדורים.
עם המינון הקודם של הלמוג'ין הייתי זומבי. הייתי מדופרסת ולא היו לי רגשות. ועכשיו אני חוזרת לעצמי. אבל אולי בעוד יומיים זה יעבור. אוף זה יהיה נורא אם אחזור לדיכדוך והגועל. אבל אני תמיד חוזרת, בסופו של דבר...
עכשיו אני מאושרת וחרמנית ומאוהבת בעולם
אולי הגיע הזמן להזדיין שוב עם מישהו, או מישהי, לא שכבתי עם אף-אחד מאז הפרידה המכוערת מהאקס שלי. שזה המון המון זמן, זה המווון זמן.
אגב, האקס שלי עומד למשפט בתקופה הזאת על המקרה האלים שהוביל לפרידה שלנו. החוקרת התקשרה לעדכן אותי במה שקורה ואמרה לי שהם חושבים על חצי שנה מאסר, אבל לא בהכרח בפועל, אולי עבודות שירות.
אמרתי לה שמבחינתי זה נגמר, זה מאחוריי, שאני לא רוצה שהוא ישב בכלא אלא שילך לטיפול.
אם הוא יקבל חצי שנה עבודות שירות זה דווקא יעשה לו טוב. הייתי רוצה להיות שם ולראות אותו ממיין כפתורים. וקם בשבע בבוקר ומקשיב לממונים עליו ומתנהג כמו ילד יפה. פעם אחת לא ראיתי אותו עומד בחוקים של מסגרת אז זה יהיה פאקינג תענוב לגלות פתאום שכל הזמן הזה הוא כן היה מסוגל לשלוט בעצמו, ובחר שלא, בחר להישאר ילד מפונק. כמוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קורנליה שדה אדומה