הודעות על פטירתה של

ותודה רבה לפייסבוק עם ה-memories המטופשים שלו, שהעלה לי תמונה מלפני 6 שנים והזכיר לי כמה יפה ורזה להחריד הייתי פעם. תודה לפייסבוק שטרח והזכיר לי גם תמונות מלפני שנה, שנתיים ושלוש, שהזכיר לי איך טפחתי משנה לשנה ופחות או יותר הכפלתי את משקלי (אולי רק טיפה פחות). איך צמחתי מתת-משקל לתפארת לעודף משקל של ממש.

עצוב מאד.

השאלה אם הסטירה הזאת תעורר אותי. כנראה שלא. כלומר אני לא מתכחשת לעובדה שהשמנתי. היא נוכחת בכל רגע מהיום. אני לא פוגשת אנשים מעברי בגלל זה. ותמיד חוששת שאפגוש אותם במקרה ברחוב. זה יהיה מביך לכל הצדדים המעורבים. "וואו, השתנית". הם יאמרו. ואני אדע בדיוק למה הם מתכוונים.

איך הייתה לי היכולת לחיות פעם על 400 קלוריות במשך שנתיים. תהרגו אותי אני לא יודעת. היום נדמה לי שאני אוכלת איזה 3,000.

בעע

ביי.