הודעות על פטירתה של

במקור פוסט שכתבתי לפייסבוק שלי, אבל נדמה לי שהוא מתאים מתמיד גם לכאן.

בשבוע האחרון אני מוצאת עצמי נלחמת ומתווכחת עד כדי דמעות עם גברים (בעיקר) אבל גם נשים (לתדהמתי) שבייסקלי מנסים להסביר לי למה ניצול מיני מסוגים שונים הוא לא באמת ניצול. והם מנסים להסביר לי נסערים ועולים על גדותיהם - מדוע בעצם האדם שמואשם באונס *הוא* הקורבן, שהרי חייו נהרסים.
קודם כל, תנו לי לומר משהו, אוקי? 7 שנים מהחיים שלי ביליתי במוסודות פסיאכטרים, ואני מכירה אנשים מרוסקים נפשית מאד מקרוב. יש לי הבנה קצת יותר טובה משל האדם הממוצע לגבי משמעות המושג "חיים הרוסים".
חיים הרוסים זה לא בדיוק 'הוא לא קיבל את תפקיד חייו, המסכן' וגם לא 'הוא נאלץ לפרוש מהפוליטיקה'. חיים הרוסים, זה כשילדה עוברת פגיעות מיניות על ידי דוד שלה או אבא או כל גבר שהוא באופן סידרתי לאורך כל הילדות, ולאורך גיל ההתבגרות היא נכנסת ויוצאת מאשפוזים סגורים ומסתובבת עם תחושות קשות שאפילו לא נבראו המילים שיתארו אותן.
חיים הרוסים זה כשנערה שהייתה רגישה מלכתחילה עוברת אונס קבוצתי בגיל 14, חוזרת הביתה ומנסה להתאבד. ואחרי זה מנסה שוב.
כי אלו היו הסיפורים ששמעתי במסדרונות העצובים ביותר ביקום הזה, מפיהן של נערות עם עיניים ריקות לבושות בפיג'מות של שלוותה או גהה או אברבנל. שם הן בילו את גיל ההתבגרות במקום בתיכון, עם חברים או במסיבות.
ואם אלו לא נשמעות לכם כסיבות להתמוטט, נסו לדמיין איך הייתם מרגישים אם זה היה קורה לאחותכם, לאמא שלכם או אפילו לכם?
ולבסוף, חיים הרוסים זה כשמתלוננת מוצאת את האומץ אחרי שנים של כאב ושיתוק נפשי להתלונן סוף כל סוף - ובתגובה כל מדינת ישראל בוחרת לצודד דווקא באדם שכנראה פגע בה, ולהסביר למה *היא* זאת שאשמה, זונה ושרמוטה. ומה פתאום היא נזכרה רק עכשיו?!
זה, רבותיי, זה חיים הרוסים.

גברים לעולם לא יבינו למה אנחנו הנשים מתקפדות (כמו קיפוד), עומדות על המשמר, מתקשות לבטוח בגברים. אם הייתם עוברים *עשירית* ממה שעוברת אשה (*כל* אשה) בחיים שלה - הייתם מבינים. דברים שנראים לכם אלמנטריים היום (למשל להוציא את הכלב לטיול בחצות הליל) היו נראים לכם כמו משהו שמעורר חרדה ודפיקות לב, שעדיף לא לעשות לבד, אם יש ברירה. אם הייתם עוברים מה שאנחנו עוברות - כולנו - כל החיים - הייתם מבינים למה אנחנו חוששות כשגבר מתיישב צמוד מדי אלינו באוטובוס. למה אנחנו מעדיפות לעשות עיקוף שלם ולא לעבור לבד דרך חבורה של גברים ברחוב, ולמה זה לא בדיוק מחמיא לנו לקבל לאינבוקס תמונה של זין.

והתירוץ האחרון שגברים נוטים לשלוף בכל דיון שמתלהט הוא זה שמטריד אותי יותר מכל השאר: "ככה זה גברים, גבר לא יכול לשלוט בעצמו".
אז בואו נבהיר משהו. אם אתם לא יכולים לשלוט בעצמכם, אם לדעתכם יכולת השליטה שלכם ביצרים שקולה לזאת של חיית טרף, אז אל תצפו שאנחנו הנשים נתאים את עצמנו אליכם. תמו הימים האלה. אל תצפו שנתעטף בסמרוטטים כדי שחלילה לא תתחרמנו לנו מהמרפק. אל תצפו שנעצור את חיינו. אל תצפו שלא נצא לשתות בבר כי "מה ציפית שיקרה במקום כזה". אל תצפו שלא נצטלם בבגד ים כי "זה משדר מתירנות להצטלם ככה". אם אתם באמת ובתמים מאמינים שאין לכם יכולת איפוק מינימלית, אז *אתם* אל תצאו מהבית. אז אתם תלכו לסירוס. תעשו אני לא יודעת מה כדי להפסיק להיות מסוכנים לחברה. *אתם* תתאימו את עצמכם לעולם, לא אנחנו אליכם. אין מה לעשות. אלו שנות התעוררות. שנים של שינוי, בהן הנשים מסרבות לשתוק. ומחזירות את האחריות לידיים שלכם. אם יש לכם מספיק מוסר ושכל, אני בטוחה שתדעו ברגע האמת מה מותר ומה אסור. מה ההבדל בין להחמיא למישהי או להתחיל איתה, לבין להטריד אותה מינית. אני בטוחה שתדעו ברגע האמת מה יגרום לאישה שמולכם לחייך ולאהוב, ומה עשוי להרוס לה את החיים, במובן האמיתי של הביטוי. ואם יש לכם ספק, אל תעשו את זה.

ואל תצפו שנסמוך עליכם - אם אתם לא סומכים על עצמכם.