הודעות על פטירתה של

ואני מתייחסת לפוסט הזה שלה.

ההנחה שחלומה של כל אישה באשר היא הוא "להתחתן" היא שקר מתגלגל ומאוס של אנשים שחיים בתבניות.

הנה, אני אישה, ושאיפת חיי היא ממש לא להתחתן. אני לא פסימסיטית, אני לא מפחדת מדחייה, אני פשוט מפוכחת. בני-אדם לא נועדו לחיות בזוגיות שנמשכת עשורים ארוכים, "רק המוות יפריד ביננו" זה השקר הכי גדול שאנשים מדקלמים כמו מנטרה שחוקה. החברה היא שכופה עלינו דברים שהם נגד הטבע שלנו.

הרי "התאהבות" זה בסך-הכל כימקלים שמשתוללים במוח, זה רגש נהדר אבל הוא חולף אחרי כמה חודשים שכל מטרתם היא שהגבר יזריע את האישה והמין האנושי ימשיך להתרבות ולהתקיים. אחרי זה, זה נרגע. ומי שיטען אחרת משקר.

אני לא אומרת שאין אמצע, אני לא טוענת שאנחנו חיים ביקום ציני שבו נגזר על כל אדם לחיות לבדו. אפשר לקיים זוגיות ארוכת שנים ולהביא לעולם ולגדל ביחד ילדים, לקיים תא משפחתי נורמטיבי, הכל. 

האם זה אומר שצריך "להתחתן" בשביל זה? למכור את נשמתך למוסד דתי מיושן וגזעני? להוציא את כל החסכונות על לילה אחד יבשושי של יין ושירים דביקים? ממש לא. זה לא שווה את היסורים שיבואו אחר-כך כשתצטרכי להתחנן לגבר שלך שיתן לך פאקינג גט. זה לא שווה בגידה בכל ההומוסקסואלים שהמדינה לא מכירה בהם. זה פשוט לא שווה.

בכל קשר ארוך ההתאהבות חולפת, המשיכה מתעמעמת עם השנים וכל מה שנשאר זה חברות ואמון הדדי במקרה הטוב, או קשר עקר ומשעמם במקרה הרע. אחוזי הגירושין בעולם החילוני הולכים וגדלים משנה לשנה, פשוט משום שזה כבר לא כזה טאבו נוראי להתגרש. וכמה מבין הזוגות שנותרים ביחד באמת מאושרים? ולעומתם, כמה מהם חיים באומללות ומפחדים לעשות את הצעד הזה? יותר מדי.

אני גרה בסביבה חילונית וליברלית, שבה אנשים שואפים לממש את עצמם בכל מיני דרכים שהן לא נישואין. לימודים, קריירה, יצירה, וואטאבר! זה שיש למישהו טבעת על היד לא הופך אותו לשווה יותר או מצליח יותר... לטעמי זה הופך אותו לעוד כבשה בעדר.

קשר חלומי מבחינתי הוא קשר של בני-זוג שקשורים זה בזה כי הם מאמינים אחד לשניה, כי זה נוח וריאלי לקיים זוגיות ומשפחה, לא משום סיבה אחרת. קשר פתוח שבו אפשר לתבל את חיי המין בדברים כמו חילופי זוגות, קשר פתוח - אבל שהכל מדובר ואין שקרים, כמו שקורה לא אחת בחיי נישואין. קשר כזה יכול להימשך עד אינסוף, בדיוק כמו נישואין, רק בלי כל השיט הנלווה.

אני לא חושבת שהרווקים התל-אביבים שונים מרווקות תל-אביביות. גם רווקות תל-אביביות רוצות להזדיין, לשתות, להינות מהחיים.

ועכשיו אני חייבת להגיב לדברים של "בייבי_במ" באופן אישי, ואני מצטטת אותה:

"כואב לי על כל אחת שפותחת רגליים (אני לא באה להתייפייף פה ולהגיד "שוכבת". כי זה מה שזה. היא פותחת רגלים לאדם שלא מעריך אותה, לעולם לא יעריך אותה ,רואה בה רק חור שהוא רוצה להכניס אליו את הזין שלו , בז לה, וסביר.. צוחק עליה מאחורי הגב ומתגאה מול חברים בזה שזיין.כן. גם בגיל 30. גם בגיל 40. וגם בגיל 50.גבר זה גבר. יצור חכם וחזק וכשזה מגיע לזין שלו הוא אידיוט גמור!)"

התגובה שלך ילדותית וגם קצת מעציבה לטעמי. אני באמת מצטערת בשבילך שאת כל-כך לא שלמה עם המיניות שלך. את מפסידה עולם שלם של הנאות. תתפלאי לגלות אבל גם לאישה יש חשקים מיניים, ואם מתחשק לה לספק אותם, היא לא שרמוטה, היא בת-אדם. אף-אחד לא מצפה מכל סטוץ להערכה ולכבוד. לפעמים זה שני אנשים בוגרים שרוצים להזדיין ולהינות ביחד ואין בזה רע. ואחרי זה כל אחד פונה לדרכו.

להסתתר שוב ושוב מאחורי הטיעון הריק מתוכן "כן אני שובניסטית מה לעשות" זה לא להתמודד עם השטויות שאת אומרת.

ממני,

פותחת רגליים גאה, אישה עם שאיפות שאינן נישואין, אישה שהביטחון העצמי שלה לא מושתת על האם כן או לא מצאתי חן בעיני גברים אקראיים.

ועוד אוסיף ואומר,

תתפלאי לגלות כמה שגברים כן מעריכים וכן רוצים בחברתי, בדיוק משום שאני עושה מה בכוס שלי ולא נכנעת לנורמות מיושנות, בדיוק משום שאני לא רודפת אחרי אף-אחד ולא חיה באשליות. זה לא שגברים באמת מעריכים רק אישה ששומרת את עצמה להשם יודע מה. העולם התקדם מאז ימי הביניים.