זה לא שהמספר עד כדי כך גבוה (אוקי, הוא גם לא נמוך...) אלא שהיה לי כל-כך הרבה סקס שיכור\מסומם\עם אנשים שפגשתי שעה לפני.
היום זה כבר לא קורה כמו פעם, הייתה לי חתיכת התנזרות ארוכה האחרי הפרידה מהאקס כי הייתי צריכה הפסקה מהחיים. וההפסקה התארכה והתארכה.
הלוואי ויכולתי לחזור להיות כמו שהייתי פעם, להזדיין עם מי שבא לי ואיפה שבא לי בלי לדפוק חשבון על מה חושבים עלי, בלי להרגיש אשמה או מגעילה אחרי זה, בלי חרטות.
אני מנסה לשים את האצבע ולהבין מה השתבש לאורך הדרך, ומהי הנקודה שממנה התחלתי להרגיש רע עם עצמי אחרי כל זיון, ולפעמים גם תוך כדי. ואין לי תשובה ואין לי הסבר - זה פשוט ככה עכשיו.
אני זוכרת שתלי שהייתה פסיכולוגית שלי הסתכלה לתיקרה בהירהור במהלך הפגישה שלנו, ואמרה שאולי אני נימפומנית.
אני לא חושבת שזה נכון, אני חושבת שהיא פשוט לא ידעה איך להגיב להזמנה החוזרת שלי שנזדיין אני והיא.
הלוואי והעולם היה היה קצת פחות שיפוטי וקצת יותר משוחרר וקצת יותר נותן מרווח נשימה.
אני נזכרת באקס שלי ובחברים שלו ממצפה רמון שרק אכלו עוגיות חשיש כל היום, נזכרת באנשים ממסיבות הטבע המחתריות שהצחינו מזיעה וחופש, נזכרת בדיבורים ההזויים שלהם כשהם דלוקים וגם כשלא, ואני באמת לא חושבת שהייתה בזה איזו אמת בכלל. גם שם היה ניסיון נואש להתאים את עצמם למסגרת חברתית מובנית עם חוקים ברורים שכל חריגה מהם לא מתקבלת. אין בכלל בני-אדם שמסוגלים להיות חופשיים באמת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קורנליה שדה אדומה