הודעות על פטירתה של

אתמול התחיל איתי בדרך הביתה מהעבודה בחור חמוד בן 30 וקצת, שיער שטני חלק ובייביפייס ומלא כריזמה, מוזיקאי. החלטתי שיאללה הפעם אני זורמת ונותנת לזה צ'אנס. אבל מהרגע שחזרתי הביתה הוא לא הפסיק להתקשר ולהקריפ בהודעות,

ולשאול למה אני לא עונה לו (באותו רגע) ושהוא לא מבין אותי.

חבוב, אמרתי לך שאני עייפה, אמרתי לך שניפגש ביום רביעי.

אתה לא אמור להציק מעבר לזה, אתה לא אמור לשלוח לי הודעה בבוקר ולשאול איך ישנתי, כי זה פשוט מטריד ומוזר.

וזה קורה כל פעם מחדש.

גבר שפגשת לרבע שעה מתנהג כאילו את בת זוג שלו ואמורה לענות לו על אלף הודעות ושיחות ביום.

לא יודעת, אולי אני זאת שלא בסדר, אבל זה פשוט מטריד וממש מוריד לי מכל הקטע הזה של ליצור קשר עם גברים. תכלס אחת הסיבות שזרמתי איתו הייתה שהנחתי שהוא מחפש משהו קליל ונונשלנטי, לא משהו אובססיבי ואינטנסיבי.

אני מתחילה לחשוב שהייתי צריכה להיוולד גבר.

מבחינתי זה חלום להיות מסוגלת לצאת עם גבר, לשבת לשתות לעשן ג'וינט, לצחוק, להזדיין, לעשן סיגריה וללכת ושלא נדבר יותר בחיים אלא אם אני אהיה חרמנית.

זה כנראה קשור לעובדה שאני 4 בסולם קינסי, לפעמים נמשכת לגברים אבל פעם לא מפתחת רגשות. ואל תשאלו אותי 'אז למה את לא מנסה עם בחורות' כי אין לי תשובה. מפחדת להיפגע, מפחדת ממשהו אמיתי, כנראה.

אני אומרת לכם, מתחת להכל אני פשוט גבר דושבאג שובניסט. אני מזמן חושבת ככה.