לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הודעות על פטירתה של


למות כל יום מחדש

Avatarכינוי:  קורנליה שדה אדומה

בת: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2015

היו שלום ותודה על המיגרנות


אפשר לומר שניתקתי קשר עם אחרון החברים שנותרו לי מס.אמיט.


אין כאן תחושת שיחרור או משהו גרנדיוזי, פשוט הרגשה שזה נכון.


אחד אחרי השני הקשרים נגמרו, לרוב לא יפה.


היה את ח' האקס שלי שדפק לי מכות וירק עלי באמתלה של "אני הומלס מסכן ומסומם בלי כסף ואני עושה את זה רק כי אני אוהב אותך", 


הבחור חושב שהוא הומלס מכיוון שבבית שלו לא מוכנים לסבול אותו מסומם ואלים (הוא עושה שם טרור), אז שיחררו את הילד המגודל לדרכו, למרות שהוא חוזר לשם מתי שבא לו ומקבל מהם אלפי שקלים מדי חודש, ולטמבל עוד היו טענות כנגדם.


הסיבה שהוא הכה אותי וירק עלי באמצע הרחוב הייתה שיותר לא הסכמתי לקנות לו דברים והצגתי בפניו את העובדה הפשוטה - יש לו יותר כסף מלי, כי הוא מבקש מאנשים וגונב מאנשים, למרות שהוא לא עבד יום אחד מחייו,
ואילוא אני שעובדת ומתאמצת בשביל הכסף נשארת עם פחות ממנו בכיס ואמורה לפרנס אותו, על הדרך השחלתי גם את העובדה שהביך אותי לראות אותו אלים מקלל ומכה את המשפחה שלו, ובום יצא מהבחור כל הרפש,


חושב שהוא כוכב רוק אבל הוא סתם ילד פתטי עם גיטרה


הוא צעק עלי בעודו יורק ביסלי שגנב קודם "אני גאון"


אני זוכרת ששאלתי אותו אם הוא כזה גאון איך אין לו כסף לפלאפל


אני זוכרת שישבתי רועדת ובוכה ולבד על המדרכה, בעוד הוא במבט זחוך מקלל להנאת הקהל שנהנה מהמחזה את השוטרים, והמוכר נותן עדות לשוטרים
ואחרי זה הוא צעק לי מהניידת  "אני אוהב אותך רוני אני אוהב אותך" ובוכה, כאילו הוא בסרט קולנוע


ואז יש גם את כל השאר


את ר' ששקע בפסיכוזה ולא יוצא יותר מהבית


ואת י' ואת ש' שהיו חברות שלי עד שהגעתי למסקנה שהן מייגעות ולא במיוחד חכמות.


ועם י' היא האחרונה שניתקתי קשר לפני כמה ימים, אין לי כוח להסביר אבל הקשר איתה נהיה מאוס כי כל השיח איתה הוא למעשה מונולוגים ארוכים שלה עם עצמה שהתקציר שלהם הוא "אני ואני ואני ואני",


היא מנתחת את עצמה כל הזמן פסיכולוגית, ואת הקשר שלה איתי, כל הזמן יחסינו לאן כאילו אנחנו זוג נשוי,


היא גם מקנאה בי וגם מאוהבת בי לסירוגין


וזה נהיה מעייף


כל יום אני מתעוררת ל-30 הודעות חדשות ממנה בוואטאספ, של מונולוגים ארוכים ומשמימים


אני שונאת אנשים כאלה


ומתביישת בעובדה שהייתי כזו בעצמי


כי זה מה שעושים מקומות כמו ס.אמיט לאנשים


ובכלל טיפולים פסיכולוגים אינטנסיבים לאורך זמן.


הם הופכים אנשים למרוכזים בעצמם, לנרקיסיסטים ואגואיסטים, אנשים לומדים לוותר לעצמם ולחשוב שהם נורא מסכנים ונורא מיוחדים ונורא מעניינים,


למרות שחבר'ה אתם בדיוק כמו כולם והשמש לא זורחת לכם מהתחת


אתם לא כאלה מעניינים


לכולם קשה ולכולם מחורבן


deal with it


די 


לא יכולה יותר לשמוע את הז'רגון הזה שס.אמיט הכניס להם לראש בזונדה דרך האף - כל היום מילים כמו - להכיל, טריגר, הצפה רגשית, טראומה,


למען השם 


זה מגוחך


ואין איתם שום שיח אחר ושום עניין והכל מעיק ומעייף


פשוט גיליתי שעם אנשים אחרים הרבה יותר נעים לי


אז הי הו


היו שלום ותודה על המיגרנות


החיים בחברתכם היו מיגרנה אחת ארוכה


 

נכתב על ידי קורנליה שדה אדומה , 28/7/2015 00:23  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של voyager ב-30/7/2015 19:01
 



סתם מאשימים


 

סתם מאשימים את העורבים.
בסוף זה הזבובים שמנקרים וגם עוקרים לנו ת'אישונים ות'עיניים
גובים מן הגוויות בגוב האריות את דמי המוות 
בהבנה שבשבתיקה, בסימביוזיה נפלאה, שמכלה ומחיה. 
אנחנו המנה ה א ח רו נ ה  ודמנו ארוחת חינם

 

נכתב על ידי קורנליה שדה אדומה , 25/7/2015 03:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חתולשלאפחד


אני יושבת על הדשא ומוגלי עלי, השחורה הקטנה מהגינה, אצלי על הידיים. היא מייללת בחיבה. היא מרחרחת את אמה הכלבה שלי, אמה אותה. אני חושבת על תיפלץ ומחכה שהזקנה מהבניין ממול תרד להאכיל את חתולי הגינה, זו השעה הקבועה, כדי שאוכל לספר לה שתיפלץ מת. היא אהבה אותו יותר ממני, אולי, ובטח מחפשת אותו כבר כמה ימים. אישה מבוגרת לא מוכרת יושבת בספסל ממול ושותה שוקו מקרטון, אני יודעת שהיא מסתכלת, אבל אני מעמידה פנים שאני לא יודעת. מקץ כמה דקות היא קמה, היא זורקת את הקרטון בפח וניגשת בזהירות כאילו שאני מסוכנת אולי או חולה או מסכנה, או ילדה קטנה, ובטון של ספרנית או מורה היא אומרת "תסלחי לי, אבל חשבתי שזו תמונה נפלאה, איך שאת יושבת עם החתולה השחורה והיא והכלב משחקים, זה מראה לא רגיל, זה לא רגיל, בהחלט לא רגיל", היא אומרת ובוחנת בחיוך את המראה הלא רגיל. אני מחייכת ואומרת לה איזה משהו סתם, בינתיים מוגלי השחורה הקטנה ברחה. כשהאישה חזרה אל הספסל מוגלי חזרה אלי, האישה הזקנה התחילה לצלם ממרחק בטוח, ידעתי שהיא מצלמת אבל העמדתי פנים שלא.

אני יודעת שאני מנציחה היטב את הסטריוטיפ של המשוגעת עם החתולים, מצד שני למען הסדר הטוב יש להודות שאני אוהבת חתולים והם אותי באופן קריפי ממש מאז שאני ילדה קטנה ואז עוד לא הייתי משוגעת ממש. אלא סתם ילדה שאוהבת חתולים.

הכל מזכיר לי שיר  -

"תגיד, של מי הוא? הוא נראה לי לבד,

הוא שחור, הוא רזה, הוא חתול של אף אחד.

 

אתה רוצה ללטף אותו, למה הוא נבהל?

הוא מפחד, הוא בורח, אין לו ענין באהבה.

 

הוא נראה קצת נמר, מה אתה אומר

אתה לא חושב שהוא משהו מיוחד?

 

לא, הוא רעב, אולי הוא חולה,

מה שבטוח זה שהוא חתול של אפאחד.

 

הוא אוכל מפח הזבל, שותה מהים,

אבל לא צריך לחזור אף פעם

לשום מקום מסוים.

 

נטוש וגאה, אמיץ ונפחד,

שחור, חפשי ויפה, וחתולשלאפאחד."

 

 

יהונתן גפן מתוך חתולשלאפאחד
נכתב על ידי קורנליה שדה אדומה , 13/7/2015 18:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , עכברי עיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקורנליה שדה אדומה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קורנליה שדה אדומה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)