אתחיל ואומר סליחה שלא עדכנתי במשך כשבוע, שבוע וחצי, אבל אני מבטיחה לעדכן כמה שיותר. השבוע האחרון היה ממש מופלא בעיניי, לא ציפיתי שהחזרה לשגרה תהיה כזו נעימה ושאפילו כמה מהאנשים החדשים שהכרתי בתחילת השנה לפני כחודש-חודש וחצי, הפכו בשבוע האחרון לחברים טובים שלי, ואחד מהם גם קצת יותר מחבר טוב, למרות שאני לא רוצה לפתח ציפיות גבוהות מדי כדי לא להתאכזב בהמשך, אבל בהחלט מצאתי כמה אנשים שהתחברתי איתם. במהלך השבוע האחרון קרו לי המון דברים שאם אתחיל לפרט על כל אחד מהם זה ייצא פוסט באורך של ארבעה או חמישה פוסטים, אבל בקצרה, כל הדברים, המקרים והחוויות האחרונות שחוויתי בשבוע הזה לא היו מקריות לדעתי, ואני למדתי כמה דברים נורא חשובים, וגם הפכתי לבן אדם שמח ושלם יותר (גם אם זה היה נראה בפוסט הקודם שאני הבן אדם הכי אופטימי שפגשתם, אבל לא הייתי הכי אופטימית ושמחה). 
קודם כל, כל המקרים והדברים הללו חידדו לי את כל העניין של האופטימיות, השמחה והאושר הפנימי שדיברתי עליו בשני הפוסטים הקודמים ובעצם גרם לי להמשיך עם הגישה הזו עוד יותר ובאמת להיות שמחה ושלמה עם עצמי. למדתי שאם אתה לא אוהב משהו בחיים שלך, אתה צריך לשנות אותו. אם אתה לא יכול לשנות אותו- אתה צריך לשנות את הגישה שלך, אך לא להתלונן לגבי אותו דבר. לא משנה מה הוא. יש פתרון לכל דבר, גם אם לא רואים זאת בהתחלה, כל דבר הוא ניתן לשינוי במיוחד כשכולנו נלחצים לאחרונה מדברים נורא פשוטים, רגילים וחסרי משמעות כשאנחנו לא מסתכלים על התמונה הגדולה ומבינים שיש דברים הרבה יותר חמורים ומפחידים מאותם דברים שמהם אנחנו נלחצים.
בתקופה האחרונה למדתי להעריך את מה שיש לי, ולהסתפק בזה. לא לבקש יותר מדי ובאמת להצליח להתמודד עם מה שיש, בכל דרך שהיא, ובמיוחד למדתי להתמודד עם הפחדים, מה שאני צריכה גם ליישם לגבי כמה מהם, לא צריך להדחיק אותם אלא להתמודד איתם ולהתגבר עליהם, הפחד נוצר במוח ואפשר גם להפסיק לחשוב עליו בתור פחד אלא לחשוב עליו בתור משהו שאתה פחות אוהב ומתחבר אליו ושאתה צריך רק להתמודד איתו.
הבנתי שיש בכל אחד משהו שונה ומיוחד, שהוא לאו דווקא משהו רע או מזיק, אלא משהו טוב וייחודי לאותו בן אדם, ויש את זה בכל אחד מאיתנו. 
והדבר החשוב מכל- אתה צריך ללמוד להעריך את עצמך כדי שאחרים יוכלו להעריך אותך. אתה צריך ללמוד להיות שמח בעצמך אחרת לא תוכל להיות שמח עם אף אחד אחר. אתה צריך להיות בעל ביטחון עצמי, ולא מדובר כאן בביטחון עצמי מופרז שיש לאותם אנשים שמשתמשים בביטחון לא למטרות הנכונות, אלא ביטחון בדברים שלך, ביכולת להגיד מה שאתה חושב בלי שיהיה לך אכפת ממה שיגידו עלייך או לך, ביטחון בעצמך ובדברים שאתה עושה. אתה צריך לאהוב את עצמך ולהיות שלם עם עצמך כדי שאחרים יאהבו אותך, ואז באמת אפשר להתחיל לחיות את החיים, אמנם לא מחדש אבל אפשר להתחיל מאותו מקום בו נתקעת או נעצרת, ולהגיע למקום הרבה יותר טוב.


ובנימה אופטימית ושמחה זו, ציטוט מקסים של ג'ון לנון שעכשיו אני מבינה אותו הרבה יותר טוב, ושיר של אתניקס שמתאים לגמרי לשמחה הזו, תהיו שמחים ובאמת יקרו לכם רק דברים טובים. 

 “When I was 5 years old, my mother always told me that happiness was the key to life. When I went to school, they asked me what I wanted to be when I grew up. I wrote down ‘happy'. They told me I didn't understand the assignment, and I told them they didn't understand life.”
 

עריכה: ביטלתי תגובות עקב כך שלא היו כלל במשך יום שלם למרות שהיו הרבה כניסות, וגם כי זה פוסט שאין מה להגיב עליו כ"כ בגלל שהוא די אישי וחסר משמעות בעיני רבים שיקראו אותו. אם מישהו מעוניין להגיב, מוזמנים להגיב בפוסט הקודם או לשלוח מייל לאימייל שבצד.

תודה לקוראים,
אנה.