אני כל כך מחכה לחזור כבר לבית ספר. אני מחכה כבר יותר מדי. קצת אירוני לשמוע את זה, לא? גם די מוזר להגיד את זה, בהתחשב בעובדה שאני בעצמי רציתי כ"כ שהחופש הזה יגיע, והנה הוא מסתיים עוד מספר ימים. אני דווקא די שמחה ומרוצה מהחופש הזה, שעוד לא נגמר ואני מרגישה שכן מיציתי אותו והספקתי לעשות הרבה דברים. עם סופו של החופש מגיע גם הרצון לחזור לבית ספר, לאו דווקא בגלל הלימודים, למרות שאני נחושה מתמיד לחזור ללמוד גם כן. מתחשק לי נורא לסיים כבר עם כל המבחנים האלו, להתחיל את הבגרויות, לסיים את כל אלו שאני נבחנת בהן השנה, ולהגיע כבר לחופש הגדול, שאולי לא יהיה כ"כ גדול עד אז.
אצלי הרצון לחזור לבית הספר נובע בעיקר בגלל 'החברים', אפשר להגיד. אני לא נפגשת איתם יותר מדי ביום-יום לאחר שעות בית הספר, אלא רק בבית הספר בעיקר, לפני, במהלך ואחרי השיעורים, בהפסקות ובשיעורים חופשיים שיש לנו ביחד, אז חוץ מהתכתבויות בפייסבוק ובווטסאפ, במהלך השבוע וחצי הזה של החופש, הם די חסרים לי. חוץ מזה, כשיגמר החופש אוכל סוף סוף לראות אותו. 'אותו' מתייחס לבחור אחד, הוא בין החברים הטובים שלי, אחד מאלה שאני מבלה איתם הרבה זמן בהפסקות ובשיעורים חופשיים, אך לא מעבר לכך. אני חושבת שציינתי משהו לגביו באחד הפוסטים האחרונים אך לא יותר מדי, מה שכן, הוא בעצמו לא יודע שאני חושבת עליו בצורה שכזו, לא נראה לי לפחות. אני לא מאלה שמראות דברים כאלו כלפי חוץ, בטח לא כשאני יודעת שעדיין אין בינינו יותר מדי בקטע רגשי או רומנטי, חוץ מחיוכים משונים ופתאומיים, שהם די נחמדים אך יכול להיות קצת מוזר אם יראו אותנו מהצד, יש לנו חברות טובה ורגילה שכזו. אנחנו לא בקטע של אהבה אך גם לא ידידות וחיבה בסיסית מדי, אמנם מתפתח שם משהו שהוא מעבר לחברות טובה, אך אני לא יכולה לדעת זאת בוודאות, בטח לא אחרי מה שקרה במקרה הדומה לזה (ראו חודש ספטמבר-אוקטובר) שציפיותיי היו קצת יותר מדי גבוהות, אפשר להגיד שהייתי שקועה במחשבות יותר מאשר במציאות, ועם הזמן אותו בחור פשוט נהיה יותר ויותר חבר טוב שלי מאשר משהו רגשי או רומנטי יותר. אפילו הייתי אומרת שעכשיו אותו בחור יותר קרוב להיות אח שלי מאשר חבר שלי, או משהו בסגנון הזה. בכל מקרה, נורא כיף לי בחברתו של אותו אחד, הכל הולך איתו בקלות נורא והשיחות ממש זורמות איתו, לגבי כל דבר אפשרי. לא כמו אנשים כאלו שאתה צריך להתאמץ לפתח איתם שיחה או למצוא נושא משותף, או שקשה לך לגשת אליהם ולהתחיל לדבר או להכיר אפילו. בכלל, אני לא ממש זוכרת איך הכרתי אותו, אפילו ההיכרות שלנו הייתה כ"כ פשוטה וקלילה שלא עשיתי מזה עניין. אך מה שאני כן זוכרת זה שהוא ביקש ממני את המחברת שלי לדקה באמצע שיעור כלשהו שלמדנו ביחד כדי להשלים חלק שלא היה לו כנראה או שהוא פספס במהלך השיעור, והוא פנה אליי בשמי, מה שהיה די מוזר ומפתיע, כיוון שעד אותו רגע לא דיברנו כלל ולא ידעתי שהוא יודע את השם שלי בכלל, למרות שהיינו באותו בית ספר מכיתה ז'.. קצת הזוי.
מתחשק לי נורא לחזור לבית הספר כבר. קשה להסביר את התחושה הזו, אבל מצד אחד זו גם תחושה נעימה שכזו. כשאראה אותו בטח ארגיש 'בעננים', תיאור קצת מוגזם אבל בכל זאת, בטח ארגיש נפלא, מקווה שלא יראו זאת יותר מדי על פניי, אבל לקבל חיבוק ממנו אחרי כל החופש הזה, בטוח יגרום לי להתרגשות קלה. אפילו לפגוש את שאר החברים בטח ישמח אותי. בכל מקרה, נקווה שיהיה טוב. בטוח יהיה טוב.
לא יכולתי שלא להתייחס לזה, גם אם זה בנימה קצת עצובה יותר מכל שאר הפוסט- ספי ריבלין ז"ל הלך לעולמו, כל הטובים הולכים. יהי זכרו ברוך.
I've been looking too hard, I've been waiting too long I've been waiting for someone new to come into my life I've been waiting for a boy like you
שיהיה המשך שבוע טוב, תמשיכו לנצל את החופש עד סופו, כמה שאפשר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Optimist
