יושבת על הגדר

אני לא מקללת, אבל היום אהיה בוטה, זה לא הסגנון שלי אבל אסביר את הדברים היום כפי שהם, היום לא יהיו קישוטים, היום אכתוב את מה שמכוער.
בזכרון כמעט מטושטש לחלוטין אני זוכרת את סבא שלי, השיכור, מראה לי את הזין שלו, זכרון מעורפל כמו שהוא באיזור כיתה א'
בזכרון מטושטש פחות אני זוכרת את הזין של דוד שלי, ואפילו במס' מקרים, פעם אחת ביד שלי שמוחזקת על ידי היד שלו, פעם אחת מכאיב לי בכוס ומפסיק, אדם רחום שכמותו. פעם אחת שסירבתי ולמרות שלא ידעתי מה בדיוק מתרחש הדברים התחילו להסריח "אל תספרי לאמא ואבא", מניח שלושה שקלים על השולחן וביתר אסרטיביות חולנית, בואי נו. 
אבא חוזר מהעבודה "מאיפה יש לך כסף?" ודוד שלי קופץ מהסלון אומר סתם הבאתי לה שיהיה לה. זכרון מעורפל כמו שהוא בכיתה ג'
סלידה, איטית אבל בטוחה מתפתחת לאיש הזה שנקרא אבא, לפעמים אכפת לו, רוב הזמן לא, לפעמים מנסה לשפר את עצמו, רוב הזמן נותן לסיפור ילדות קשה לנהל אותו. "אל תשפטי אותו, היה לו קשה, הוא לא איש רע, הוא גדל לתוך חיים כאלו" אמא במנטרה, לא רק עבורי, היא משמשת גם אותה בשגרה.
כשהילדה מגיחה לעולם, לא בתכנון בגיל 17, מתעייפים מהר יותר, מאבדים סבלנות מהר יותר, החלומות עוזבים עוד לפני שלגמרי התגבשו.
בגיל 16 בהודעה אגבית לחלוטין, "כשיהיה לך תז אז תדעי שבשם האב יהיה כתוב שם אחר" אבא לא אבא שלך, לא הביולוגי בכל אופן, משבר זהות קל, אבל הילדה תתמודד, זה מה שעושים, מתמודדים.
שם בגיל ההתבגרות, הכרת מישהו חמוד, קצת יותר גדול ממך, נפגשתם פעם ראשונה, בכלל לא רצית אבל הוא פשוט דחף לך את הזין שלו לידיים, ועזבת והוא דחף ועזבת ושוב, עזבת לגמרי. שכחת. בסהכ רצה לגרום לך להרגיש בבית.
קצת מאוחר יותר, גיל 17, עברת לעבודה אחרת, מי לא חולם על הבוס, מודה שקצת נדלקתי, אפילו כיוונתי, וקיבלתי.
קיבלתי נשיקה, האמת שזה כל מה שרציתי.
מי ידע שהוא חצי רגל במוסד הנישואין, מי ידע שזו בגידה, מי ידע שזו תופעה כל כך רחבה הלקות הזו של הבנת המילה "לא", הרי לפני כמה ימים חלמת על הנשיקה הזו חמודה.
וזה הוא, וזה גם אח שלו שבגידה היא מתחביביו, וגם האח השלישי, אני חושדת שגם האבא, בכל אופן זה הקטע במעגל החברים החולני הזה, אלו המור"קים שהם חולקים אחד עם השני, סיפורי בגידה ומכוניות מהירות.
פה ושם אירועים נוספים שלא שווים את התווים, אבל שברתי.
חתכתי, ניתקתי כל קשר למציאות הדפוקה, בצבא אני לא רואה, לא אותו, לא אותו ולא אותו ולא אותו ולא אותו ולא אותו ולא אותו, ולא עוד כמה... 
באופן כללי לא עניין אותי אף אחד חוץ ממי שעניין אותי, מי שהיה שווה את ההתעניינות שלי, ככלל- בכלל הכרזתי שאני לסבית. רק כדי שאפסיק לרחף בראשים של אנשים כאופציה. אני לא אופציה וחיזורים לא מחמיאים לי, הם מעיקים עליי, אפילו לא ניסיתי להיות נעימה. 
היום אין בי פחד. אדע להתעמת עם זה וזה וזה והשאר, היום אדע להגיד לא, להביע לא, להתעקש שלא.
בשחרור רק רציתי לבחור מקצוע אבל יש פינות שאי אפשר לברוח מהן, הפסיכולוגית התעסוקתית עלתה עליי שיש לי בעיית אמון. איפשרתי לה להשליך את זה על אבא שלי, כי זה סיפור שיותר נוח לספר.
אבל זה הרבה מפה ומפה ומתנות שקיבלתי מכל עבר. תודה מפגרים שהצלחתם לחבל לי בזוגיות, תודה מפגרים על הצלקות, תודה מפגרים על הרבה תופעות לוואי צפות שאני צריכה לפתור לבד כמה שנים אחרי. 
תודה שאני יודעת איך מפגרים נראים, כדי לדעת שבן הזוג שלי הוא לא אתם. ואם בנימוסין עסקינן אז כוסאמא שלכם. תודה.