יושבת על הגדר

אז את בסהכ צעירה
אבל עד שמצאת אחד החיפוש הרגיש אבוד
מפחיד לחזור לחיפוש
בעיקר כשבאידיאל בגיל 26 צריך כבר להשריץ

והספקות של האם אחד שמצאת הוא האחד

אני תמיד מרגישה שגירושים יהיו על הפרק עם אחד כזה

הרבה מידי משברים

הרבה מידי מלחמות

אולי אני אקבע התניות שרירותיות שיסמנו לי אם ללכת או להשאר

אז אם הוא יבקש סליחה מוחלטת מחר אני אשאר

אם הוא לא, אני אקח את זה כסימן לעזוב

אבל כנראה אשאר בכל זאת

ככה כל כולי חלשה, תלותית וקטנה, לא מסוגלת לשאת את הלבד ושוב לחזור לחלל שבו אף אחד לא באמת אוהב אותך

ולא עוטף אותך ולא תופס אותך כשאת נופלת

ואצלו כולם אוהבים ועוטפים ובלי תנאים, והוא חוזר לשם, ברור שזה לא מפחיד עבורו

ולפרסם את הדירה להשכרה, ולבשר לכולם

ומי ייקח את הכלבה? אני לא יכולה לוותר עליה אבל לא בטוחה שאוכל לשאת עוד מלחמה

ואם לא אמצא אף אחד בחוץ, אולי כבר עדיף להשאר בתוך המקום הזה שלימים הוא רע ולימים הוא טוב

מי בכלל זוכר איך מפלרטטים ומה הטעם שלי בכלל בגברים

הוא הטעם שלי... אבל כנראה שיש בי הרבה רמות של הרס עצמי
אולי יהיה טוב שאשבר לחלוטין לתקופה

אפרק את עצמי וארכיב מחדש, אולי אמצא כוחות בתוך האובדן

האם בכלל קיים גבר שמוכן לדבר? על רגשות ועל למה זה פוגע ואיך אפשר לעשות את זה טוב יותר?

אולי הפאזל היה המבחן שלו

פאזל 1000 חלקים ואין לו סבלנות להרכיב אותו, הוא מתייאש מהר וזה קשה מידי

זה הדפוס שלו בהכל, "ריב" זה קשה מידי, זה הורס לו את הערב והוא לא מעוניין להשקיע מאמץ

בורח, כשזה קשה מידי בורחים, לא מתמודדים, לא לומדים מהקושי, לא לומדים לחבב את הנוכחות של האתגר

אין הבנה של מורכבויות, של אתגור עצמי, אם רע צריך ללכת זו המנטרה

"לא בא לי, לא כ'פת לי"

אהבה היא כנראה לא הכל, כי מהאהבה יש לי בכמויות, ואני חושבת שגם לו, אבל כשגדלים עם כמויות של אהבה כמעט מתרפסת אין למה לצפות

הנה לכן תובנה שהיא כמעט אמת מוחלטת, ואל תיתנו לאף אחד להגיד לכם אחרת

הגבר שהכרתן יתנהג אליכן כמו שהוא מתנהג לאמא שלו

לי הוא תמיד אמר שלא, מה אני משווה, זה בכלל לא נכון... אבל הנה הימים הגידו

ואולי לא נכון לחכות למה שיוליד המחר בעניין הזה, אולי כדאי להגיד שנחצה פה גבול ולהתוות את המחר בעצמי. 

שוב במסך העריכה הלבן, מדלגת מבלוג לבלוג לא זוכרת מה פרטי הכניסה של איזה בלוג אבל זה גם לא באמת משנה

פה הנקודה האחרונה היא לפני יותר זמן והיא קצת הרבה לא רלוונטית אבל כתובה דווקא יפה.

מרגישה קטנה וחסרת משמעות, העולם הפך גדול יותר או שהתפיסה שלי הצטמצמה, פעם להציל את העולם היה נשמע כמו רעיון נחמד

היום אני רוצה בסה"כ להנות מההוויה שלי, לא להתעייף מידי, שלא יהיה לי קר מידי ולא חם מידי, טמפרטורת ביניים נוחה כזו 

חדשות, תחזית ותוכניות טלוויזיה גרועות שמתחלפות, עם הכלבה ועם בן הזוג, שכולם ישארו במקומם, לא מעוניינת לעבוד קשה בשביל להיות חזקה יותר

אני לא אציל את העולם, אולי בגלגול אחר אבל אני מי שאני ולא נבחרתי למשימה הזו, לא נועדתי לה

משתדלת להיות נוכחות חיובית, אורחת מנומסת בעולם, ממחזרת כמה שאפשר, מאמצת את הכלב שלי, תורמת כשמתאפשר, לא אוכלת בשר, עדיין חוטאת עם מוצרי החלב ודגים לפעמים, פעם קצת התנדבתי, אולי אחזור לזה שוב מתישהו, מאכילה חתולים מתחת לבית, גם את אלו שלא קבועים, אולי כשתהיה לי קרקע יציבה יותר אוכל לקבל חתולים וכלבים לאומנות, אולי יהיו לי פחים למיון זבל מתחת לבית ואוכל למיין יותר טוב את הזבל ולא רק את הבקבוקים, כן הפסקתי להעיר להורים שהם זורקים את בדל הסיגריה על הרצפה, הם פשוט לא מקשיבים לי, לאחרים אני עדיין מעירה כשמזדמן לי, מנסה להיות טובה יותר ממקום ההעבודה הדורסני וחסר הלב שלי, אבל לא בטוח שאוכל לשנות אותו, להתפטר בכל מקרה אני לא יכולה כרגע כי יש לי שכר דירה לשלם, מנסה להיות אחות טובה, בת טובה, בלהיות נכדה אני קצת כושלת, אבל כנראה שרובנו... לא מצליחה לטפל בעציצים שלנו, כן משפרת את יכולות הבישול, הכביסה שאני מקפלת היא לא מדוגמת אבל בעיניי היא לא אמורה להיות, 

בינונית כזאת, שקטה, לא הופכת עולמות ולא דרמטית, מתונה מאוזנת, מאזנת גם את בן הזוג, קצת נינוחה יותר ופחות חשדנית, מנתחת בוחנת, בוהה בחוסר תאקט לפעמים.

אבל... אולי זו לא עצלות, אולי זו לא בינוניות, אולי אם אקח קצת תוספי ברזל אני אשתפר.