אני שוכב מקופל על הרצפה, על הבטן. ברכיי מקופלת לחזי, ראשי בין ידיי. אני עוצם את העיניים, אז יש אשליה יפה שהכל חשוך וכולם הושמדו.

אני בוכה. כואב לי איפשהו באזור החזה ואני לא מסוגל להבין איפה ולמה. אנשים עוברים לידי, דורכים עלי. לא מבחינים שאני שם, נתקלים בי ובועטים בי.

אני צורח, וחובט ברצפה בראשי. המרצפות הקשות עושות לי כאב ראש ואחרי כמה זמן אני מבחין בנוזל אדום כהה שמרוח על מצחי. העולם מטורף.

בני האנוש, כולם, משוגעים.

אינני מבין מדוע הם מסתכלים עלי כך? למה הם לא עוזרים לי כשאני מפרפר למוות מול עיניהם.

ורק הסבר אחד נשאר לי – הם מטורפים.