זאת השאלה |
| 10/2014
מחקתי הכל וזה קצת נשאר
מחקתי הכל על זה. הרגשתי פטטית שכתבתי על זה. זה נכון הייתי פטטית. כתבתי מלא ובכיתי מלא וחשבתי עליו מלא וזה היה טיפשי. כל הזמן עברתי ותהיתי אם אני אראה אותו. ולא עזר שבוא המשיך לכתוב לי שטויות ולזיין את השכל הרבה חודשים אחר כך. עד עכשיו אני לא יודעת למה נפגעתי מה כאב כל כך אבל אני זוכרת שכאב. אני זוכרת שלא רציתי להגיד שכאב. כי מה כבר יכול לכאוב? זה סתם שטות.לה כאב יותר. עכשיו אני גם יודעת שכנראה הרבה יותר, ובאיזשהו מקום בתוכי זה גם קצת אשמתי, האמנתי לשטויות שלו, כמעט יותר מלה, לא הייתי כנה איתנ עד הסוף וזה פגע בשתינו יותר. בדיעבד אני מצטערת, אני מבקשת סליחה, לא הייתי בסדר. והוא לא היה בסדר. עברה שנה. בדיוק בזמן הזה לפני שנה דיברתי איתו, נפגעתי ממנו, בכיתי, כאב לי, הוא שיגע לי את הראש, אבל היה לי משעמם ורציתי ריגוש אז נשארתי. דחפתי דברים הצדה כדי לדבר איתו ולבוא אליו כי זה היה נראה לי חשוב, עכשיו אני תוהה אם אולי הרגשתי שזה לא בסדר, שידעתי שזה לא עובד, אבל הייתי בתוך סיבוך עם עצמי בטוחה שזאת אני ושאני צריכה להיפתח ולהרגע ושככה או ככה זה ייתן לי ניסיון. מעניין אם עכשיו בכיפור יצא לו לחשוב, אולי קצת להצטער, אם לא על מה שהיה אז לפחות עליה או עלי על שפגע ואולי כל המילים היו אמיתיות או לפחות לא חרטוט וזיון שכל גמור שנועד לשעשע אותו. אולי. יש לי קטעים בראש. אני כבר לא זוכרת מה בדיוק קרה ומה הוביל למה, אני יידעת שחיפשתי אנשים כמוהם ושמחתי שהם שם. אני לא זוכרת בכלל מה הוביל למה. היו קטעים שחשבתי שהוא חמוד, עכשיו אני בעיקר חושבת שהוא לא מכבד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
