הבלוג הזה נועד לספר על כל הסקס שאני עושה ועל כך הגברים שיצאתי איתם ועל כל היזיזים והדייטים הלא מוצלחים שהיו לי.
אבל עכשיו כשאני איתו אין לי חשק לספר על זה בכלל.
הסקס שלנו מדהים ולא חשבתי שזה הגיוני לגמור כל פעם (המינוס העיקרי בכל הפרטנרים שהיו לי).
אבל גם עליו אין לי חשק לספר כי הוא מרגיש לי הרבה יותר אינטימי עכשיו ומשהו שהוא אישי בינינו.
אני אוהבת את הבן זוג שלי המון.
באמת אוהבת כמו שלא חשבתי שאני יכולה לאהוב.
הלוואי והיו לי פחות תסביכים והייתי יודעת לסמוך על אנשים. אז המערכת יחסים שלנו הייתה עוד יותר טובה.
אני תמיד שואפת לשלמות.
כתבות באינטרנט ובעיתונים אומרות לי שככה אני אהרוס את כל מה שטוב וככה הגבר רק ירצה לברוח.
ואני לא רוצה. אבל לא יודעת מה לעשות עם עצמי כבר. למה אני כל הזמן רוצה לבדוק גבולות?
מה שכן,
גם אם יום אחד זה יגמר,
אני אדע שהוא זה שלימד אותי לאהוב.
ואני אדע שאף אחת לא תאהב אותו כמוני ואף אחת לא תוכל להתמודד מול הזכרונות שאני השארתי.
זה שלנו, וזה שלנו, וזה שלנו, וזה שלי.