כל מה שרציתי בשביל עצמי, כל מה שתכננתי ל"אחרי השחרור", כלום לא מתממש.

אני לא מצליחה להחזיק את החיים שלי.

אני לא מצליחה להחזיק את עצמי.

אני מדוכאת ולא מסופקת מכלום. 

אני כל כך מתוסכלת מעצמי ולא מרוצה מעצמי שבא לי לקבור את עצמי לבד בבית ולשקוע בדיכאון.

אני דוחה כל בחור שמתעניין בי כי אין לי כוח אפילו לנסות ולהשקיע גם בזה.. הרי הרבה יותר כיף לראות איך האקס הדפקט הזה מתקדם לו ונהנה מהחיים בזמן שאני לא רק שלא מתקדמת או לפחות נשארת במקום.. אני חוזרת אחורה.. שוקעת ושוקעת ולא רואה את התחתית..

איכשהו אמורים להגיע למשהו בחיים האלה.. איכשהו הם אמורים לעבור מהר.. איכשהו אני אמורה לסיים אותם אחרי שהייתה לי עבודה מכובדת, משפחה משפחה מאושרת, אחרי שראיתי עולם, צברתי חוויות, עשיתי משהו חשוב בחיים, הייתי מישהי חשובה בחיים..

זה נשמע דפוק אבל נראה לי שהכל מתחיל ונגמר באהבה.. אהבה עצמית ואהבה מהסביבה.. 

אין לי אפילו כוח לנסות. אני מתייאשת בלי להתחיל.

יצא לי פוסט מדכא.. אני נשמעת כאילו אני שנייה מלהתאבד או משהו..

אבל לא.. אני מתכננת לתפוס את החיים בידיים ולעשות שינויי משמעותי.

אני לא מתכוונת לוותר לעצמי עוד אלא להפך.

אני יודעת שאני תמיד אומרת ממחר.. בל הפעם באמת! ממחר אני חוזרת להיות מי שהייתי לפני הצבא אך משופצרת (;

אני אהיה חזקה נפשית אבל לא אנטיפתית ואפתית כמו פעם. 

אני אהיה חזקה מנטלית אבל לא אעמיד את עצמי בניסויים ולא אפגע בעצמי ואקח את הכל קיצוני כמו פעם.

אני אוכל בריא ונכון ולא אנסה להרעיב את עצמי או ליפול להתקפי בולמוס ולהקיא..

בזמן האחרון יש לי נשירה קצת חריגה בשיער וקצת חולשה בחניכיים ובשיניים.. זה כבר מדאיג.. אני חייבת להפסיק עם הנפילות האלה.. זה פשוט לא שווה את זה.

יהיה בסדר.. !!

שבוע ממחר וכבר אני ארגיש אחרת!

אני פשוט חייבת להכניס את ההרגלים הטובים לחיים ולהעיף את כל החרא...

מלנכולית אך אופטימית.